• Personal-prayer-en
Hebrew (Israel)English (United Kingdom)
please register and login to private area
 

שונות

תשובה

תשובה


היאך יובן ענין תמוה זה שעינינו רואות שישנם אנשים החוזרים בתשובה ומשתכנעים לשמירת תורה ומצוות, וישנם עקשנים ששום שכנוע בעולם לא מועיל להם?


עלינו לדעת דלעולם אין השכנוע מחזיר בתשובה, דאם יש כח בשכנוע אם כן שאלתך בעוצמתה מדוע שכנוע לחלקם מועיל ולחלקם אינו מועיל.

אמר פעם הסטייפלר זצוק''ל, המחזיר בתשובה הוא זכויותיו של האדם או זכות אבותיו, המה שעומדים לו לזכותו, והלא המה המלאכים שנבראים ממעשה טוב שעשהו במסירות נפש, או זכות אבותיו, כאמור, שאין להם מנוחה מצאצא זה שמביישם ומצערם, ומחמת צדקותם מתקבלות תפילתם לבורא שיחזיר צאצאיהם בתשובה.

ולכך צריך זה המזכה את הרבים לדעת שעסקו עם נשמות שיתכן וכל אחד מהם הינה בעלת זכות תשובה מהסיבה שהזכרנו, ועליו להתיחס לקרב כל נפש ונפש, כי יתכן ונפש זו התקבלה זכותה לתשובה, ונזדמנה אליך להורותה הדרך, אזי אחריות גדולה היא לעזור להם לבל ידחו ח''ו.

כי זהו הבטחת הבורא: ''והשלחתי רעב בארץ... כי אם לשמוע דבר ה''', שזהו מעשה הבורא להשליח רעב וצמאון לנפשות ישראל לרצות בקיום התורה, וללא מעשה הבורא זה לשלוח הוא בעצמו - לזוכים לכך רעב וצמא לשמוע דבר ה', לא יוכל לעשותו שום אדם, ומזכי הרבים עבודתם אינה אלא לספק מים ומזון - הדרכה בתורה ומצוות, לאותם רעבים וצמאים שיצר אצלם הבורא רעב וצמאון לשמוע דברו.

והעובדא הינה מוחשית לאימות ענין זה, שהרי יש אחד שמשתכנע מיד לשוב, או אפילו ללא שכנוע - מעצמו בא לשמוע דבר ה', ויש אחר שכל שכנועים שבעולם לא יעזרו לו, הרי שהדבר תלוי בהשגחה עליונה.

וכמו ששמעתי פעם ממו''ר רבי משה צדקה שליט''א, דהיאך יתכן להצליח היום להחזיר בתשובה מה שלא הצליחו הנביאים בזמנו להחזיר את ישראל למוטב, אלא וודאי שהענין כאמור לעיל.


מה ערך ישנו לתשובה הנראית כחוכא ואטלולא אחר שהחוטא חוזר לחטא לאחר זמן קצר?


דע שישנו פיתול מפותל שמפתל ומלפת בו היצר את בני האדם מלהאמין בעוצמת התשובה.

לא לחינם הראנו הבורא את עוצמתה של תשובה; אם זה בשבועה, וכפי שנאמר ביחזקאל: ''חי אני נאום ה' אם אחפוץ במות רשע כי אם בשובו מדרכו וחיה''; לא לחינם הראנו הקב''ה עוצמתה של תשובה באופן מבהיל רעיון, והוא המבואר בגמרא (ע''ז ד:): אמר רבי יוחנן אמר רשב''י: לא דוד ראוי לאותו החטא (בת שבע), ולא ישראל ראויים לאותו חטא (העגל), ולמה חטאו? להורות תשובה לרבים וליחיד. עיי''ש בגמ'.

וכתב רש''י שם שבאמת גבורים ושליטים ביצרם היו דוד ודור המדבר, אלא שבגזירת א-ל עליון השליט את יצרם עליהם כדי לתת פתחון פה לבעלי תשובה שלא יתיאשו מן התשובה.

והוא פלא, להכשיל את האישיות הדגולה ביותר בעם ישראל - משיח ה', דוד המלך, בחטא החמור ביותר - אשת איש. וכמו כן את מבחר הדורות - דור המדבר - דור מקבלי התורה, בחטא החמור ביותר - עבודה זרה, ומדוע? כדי להורות תשובה לבעלי תשובה.

הרי שידע הבורא את חולשה זו שתימצא בבני אדם בעוצמת התשובה, אחרת לא היה נזקק להישבע או להמחיש זאת בדוד המע''ה ובדור המדבר.

לבני אדם נראית התשובה כחוכא ואיטלולא, לחטוא ולשוב, לחטוא ולשוב ועוד פעם ועוד פעם. זו חולשתם של בני אדם, וחולשה זו היא המרחיקתם מלתקן עצמם, עלינו להאמין שהאדם חייב לשוב מיד לאחר חטאו, וזו זכותו שנהפכת לחובתו באם לא יעשה כן, שהרי השב לאחר חטאו ובאמת מתחרט וגודר גדרים וסייגים לבל ישוב לחטאו, זוהי תשובה המכפרת, ומה שיחטא לאחר מכן זהו חשבון חדש, שהרי אינו חוטא מראש גם כשאין יצרו תוקפו על מנת שסומך שישוב לאחר מכן, אלא חטאו מתוך שיצרו תוקפו לתאוה שקשה לו לעמוד בה, ואם כן אין זה גדר ''אחטא ואשוב'', ולכך תשובתו תשובה. ואם לא יעשה האדם מיד תשובה, יגדיל רעתו, ''וכעבות העגלה חטאה'' יהא חטאו, ויקשה עליו מאד לבסוף לשוב.


ששאלת מה הסימן לידע שתשובתי התקבלה לרצון לפני ה'?


דע, דאין לנו צורך לחפש סימנים על כך מאחר והלכות תשובה מבוארים ברמב''ם, ואם כן הנוהג בהם חייב להאמין שתשובתו התקבלה. גם אם לא יתגלה שום סימן על כך, ובפרט בדורנו דור של הסתר פנים.

ודע, כי רבים נאחזים בחולשה זו ליפול בקטנות אמונה ביכולת ועוצמת התשובה ויתמה ליבם היאך יש בכח התשובה להפוך את האדם מאמש שהיה שנאוי ומשוקץ וכו' והיום אהוב וקרוב נחמד וידיד כמבואר ברמב''ם הלכות תשובה פ''ז ה''ו.

ואם דוקא ירוץ לבך לידע סימן אם תשובתך התקבלה, יש לך לדעת באם ראית יסורים באים עליך לאחר התשובה דע שהנך מבושר כי תשובתך התקבלה, ועתה הנך בשלב השני שהוא היסורים הבאים לאחר השלב הראשון שהוא עצם התשובה.

וההסבר לכך: הרי אמרו חז''ל: עבר אדם על חייבי כריתות ומיתות ב''ד תשובה ויוה''כ תולין ויסורים מכפרים. הרי ששלב ראשון הוא התשובה ויום הכיפורים, וגם המה לאחר שנתקבלו לרצון תולין עד שיבואו היסורים ויכפרו, הרי שהיסורים המה שלב מאוחר יותר ולאחר שנתקבלה התשובה ויוה''כ אז בא השלב של זיכוך ומירוק היסורים והוא מאחר שעבר החוטא שלב ראשון בהצלחה שהוא עצם התשובה.

לכן כמה צריך לשמוח הבעל תשובה ביסוריו ביודעו שעבר כבר את השלב הראשון בהצלחה.

ואומנם אין זה בהכרח שיתייסר הבעל תשובה דאומנם כן הוא בדרך כלל, אלא אם ראית מעטים ששבו בכל לבם ועם כל זה אינם מתיסרים, יתכן פעמים שתתקבל תשובתו של השב ולא יתיסר, וכגון כשמרבה בתורה או בחסד וכדומה, או חשבונות אחרים הידועים לו יתברך, אולם זה שמתיסר בוודאי מבושר הוא על תשובתו שהתקבלה.

סימן נוסף לשב לדעת שהתקבלה תשובתו, מובא בספר ''נתיבות שלום'' (ח''ב - ''בין כסה לעשור'' - עמ' קנ): והנה איתא בספה''ק שהמבחן ביד האדם לדעת אם נתקבלה תשובתו ושב באמת להשי''ת, הוא כשמרגיש בעצמו ששב להיות דבוק בהשי''ת ונסתלקו כל המסכים המבדילים בינו לבין השי''ת. ומרגיש עצמו קרוב לה', זהו סימן כי באמת חזר לשורשו, אך אם מרגיש הוא מרוחק, זהו סימן שעדיין לא בא על תיקונו, עיי''ש.


כיצד מתקן האדם בתשובת המשקל מחשבות והרהורים רעים שפגם בהם בעבר?


תיקון מחשבות אלו הוא בכך שלאחר שחזר האדם בתשובה, ונתנקתה מחשבתו למשך זמן מכל טינופי האי עלמא, והנה לאחר תקופה נקיה שוב נוחתים ונזכרים ונעלים כל אותם מחשבות טינופת בראשו, ומצטיירים במוחו ציורים מהעבר, וברור שהפעם זה לאונסו ולצערו - הוא עצמו תשובת המשקל על פגמי המחשבה שפגם פעם בהם, והענין הוא שכנגד מה שפעם הרהר בהרהורים מעין אלו ברצון ובתאוה, עתה עולים במוחו בצער ובתוגה, ובכך שמצטער מהם עתה לעומת מה שפעם התענג עליהם, וכמו כן בכך שמסיח הוא דעתו מהם לדברי תורה בזה גופא נתקנים אותם מחשבות של איסור. כך מבואר בספר ''שומר אמונים''.

לכן אל יצטער האדם בראותו שדוקא בזמני עליה וקדושה, עולים וצצים במוחו מחשבות טינופת והרהורי עבירה, ויש לו מכך צער גדול, אל יפול בעיניו בגלל זה, אלא ידע, שאדרבא, דוקא עתה שהוא כבר בשלב של תיקון, כי כבר עבר הוא את שלב החרטה ועזיבת החטא, ועתה הוא בשלבי תיקון לתקן חטאיו שמכבר, לכך עולים עתה בלבו הרהורים אלו כדי לבוא על תיקונם, כי גם המחשבה היא מציאות שצריכה תיקון, ולא כמו שחושבים העולם שהתשובה זה רק על מעשה, ולכל היותר על דיבור, ולא מבינים שפגם המחשבה והרהורי עבירה זהו עבירה גדולה כשלעצמה, וכמו שאמרו: ''הרהורי עבירה קשין מעבירה'', וכמו שכן הזהיר על כן הרמב''ם (בהלכות תשובה פ''ד) שלא כהטועים שעבירה היא רק כשיש בה מעשה, אלא כאמור הרהורים אלו יצרו מציאות של רע בעולם, לא פחות ממציאות של רע שיוצר מעשה העבירה, ומציאות זו נצרך למחקה, והוא כאמור, בכך שמעתה ישתחזרו אותן מחשבות בראשו, והפעם מתוך צער וחרטה, אזי בהיסח הדעת שמסיח דעתו מהם לד''ת נמחקים ונתקנים. ובפרט שהדבר בלתי נמנע מצד דברי הגמרא (ב''ב קסד ע''ב): הרהורי עבירה אין אדם ניצל מהם בכל יום, וזו ידיעה חשובה שהצילה הרבה מבני הנעורים ששבו מדרכם ונשברו מאותן מחשבות שהציקו להם ביותר, ובידיעה זו שבה רוחם אליהם, כי מבלי ידיעה זו יאשים האדם עצמו וירשיע עצמו, ויראה עצמו בכך מאוס ודחוי אצל בוראו וירפה ממלאכת שמים ח''ו.


כיצד נתן להסיח דעת מהרהורי עברה?


אין להשתולל ולקפץ על מנת לגרש את מחשבות האיסור, אלא להתיחס אליהם באדישות וברוגע, ולהסיט את המחשבה לדברי תורה, או בתפילה, להתעמק במילות התפילה, והכל מתוך רוגע, ולא להילחץ כי אז יתגברו ביותר, ובודאי שלא לשאת ולתת עם אותן מחשבות כשהמדובר במחשבות שנגד האמונה ולגרשם בדרך משא ומתן, כי המשא ומתן עמהם רק יסחוף למשא ומתן נוסף והמה מים מרים שאין להם סוף, וכשהאדם אינו מתיחס אליהם מרפים המה ממנו.

ועצה נוספת המועילה מאד, והוא מסירת מודעה בכל בוקר לבטל את אלו המחשבות שהמה נגד רצון ה' באמונה ובהרהורי עבירה, והוא נוסח המובא בסידורי הספרדים מקורו מ''הבן איש חי'', הנקרא ''מסירת מודעה וגילוי דעת''.


ששאלת, זה עתה החילותם לחזר בתשובה וכן אשתך החלה לכסות ראשה, ואין בכחה לעמד בפני לעג המלגלגים, מה יש לומר לה לחזקה בענין זה?


עליכם להיצמד למדרש נפלא ומעודד (מדרש ויק''ר כז, ב,):

לעתיד, עתידה בת קול להיות מפוצצת בהרים ומכרזת כל מי שפעל עם א-ל יבוא ויטול שכרו.

דהיינו עתידה לצאת בת קול ולהכריז: כל מי שהוכה בשבילי, כל מי שנתבזה בשבילי, כל מי שנפסד בשבילי - יבוא ויטול שכרו.

ובכן תתבונן אותה אשה, הרי לעתיד כשיקומו כל הנשמות לתחיה ויהיו נוכחים כולם נינות ונכדות עם סבתותיהן עד האמהות הקדושות, ובכן כשתכריז בת קול: ''מי היא זו שנתבזתה בשבילי''?! וכי מי יקום, אותם האמהות הצדקניות שכסו ראשן בזמן שכל בני דורם או בני קהילתם היו מכסים ראשם?! וכי גבורה היתה בעת כזאת או באופן כזה לכסות ראש?! אדרבא, כדי בזיון וקצף נורא היה לזאת שהיתה מעיזה להלך בגילוי ראש, אם כן הלכזאת אשר הצטנעה בימים ההם יחשב שנתבזתה לכבוד ה'?! הלא הכבוד הוא לאשה שבמסירות נפש קבלה על עצמה להלך בדרך אמותינו הקדושות לאחר שקודם הורגלה היא והורגלו כל בני חברתה להכירה באופן אחר, ופתאום באה במסירות ובעוז דקדושה באופן הראוי המעורר גיחוך ולעג (שבאמיתיות נובע הוא מקנאה),לזו האשה יהא הכבוד האמיתי לעתיד, זו היא שתעמוד לעתיד בין כל אותן נשמות ותצביע לאמר: רבונו של עולם, אני היא שהתבזיתי בשבילך, אני היא שלעגו לי עד שפיכות דם ממש וקבלתי הכל לכבודך.

ואז כל אותן סבתותיה וכל אותן נשמות הנשים צדקניות יביטו עליה בעין של קנאה והתפארות, איזו גיבורה היתה זו! איזו אמיצה היתה זו לקדש שם שמים! ולפום צערא אגרא, ככל שהבזיונות והנסיונות קשים יותר כן תגדל מעלתה של המוסרת נפש.

וכן הוא לגבי כל אלו המתחזקים בתורה ובקדושה ושמירת העיניים והלשון, שלצערנו נתקיים בנו: ''יראי ה' ימאסו'', וכן ''וסר מרע משתולל'' ופעמים שאינם מקובלים אלו בחברתם ובמשפחתם, אולם ישימו לב לדברי מדרש זה ויחזק לבם.


מהו גדר אחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה?


כל האומר אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה, אין הכוונה לאדם שיודע שמועילה תשובה ועכ''ז חוטא, דמי לא יודע שמועיל תשובה ועכ''ז גובר עליו יצרו וחוטא, הכי הוא גם בכלל אין מספיקין וכו', א''כ לא שבקת תשובה לשום בריה.

אלא הכוונה לאדם שכל אומץ נפשו לחטוא הוא רק מכל זה שיודע שיש תשובה, כלומר, חום יצרו בעבירה לא היה תקיף כל כך, ובאם היה רוצה יכול היה להתגבר על יצרו ועם מעט מאמץ היה מכניע את יצרו, אלא שנתרשל מלהתאמץ ואזר כח לחטוא רק מכח ידיעתו שבין כה מועיל תשובה, וידיעה זו היא ששכנעתו ושימשה לו כגיבוי לחטוא, ולולי ידיעה זו שעודדתו יתכן והיה מתאמץ ולא חוטא, זהו שאין מספיקין וכו', אולם זה החוטא מתוך שתקפו יצרו וקשה עליו היה לפרוש מהעבירה וחטא מחמת חוזק תאוותו, באופן זה בוודאי לא יחשב בגדר ''אחטא ואשוב'' בשביל הידיעה שיודע שמועילה תשובה כמבואר.

א''כ בודאי שרובא דעלמא אינם בגדר זה של ''אחטא ואשוב'', דמי משתכנע ונוטל גיבוי לחטוא רק מכח זה שיש תשובה ואילולי כן לא היה חוטא?!


מה הם מעכבי התשובה המונעים מהאדם מלשוב באמת, עד שיוכל לחיות בטעות כל ימיו מבלי להבחין כי חוטא הוא?


הרב מכתב מאליהו (ח''א עמ' 121) מבאר מספר עיכובים המונעים את התשובה באמת.

א. אין אדם רואה נגעי עצמו

שתחילת התשובה תלויה באמת, דהיינו שלא יסמא שוחד הרצון של האדם את טעויותיו, כי אין אדם רואה נגעי עצמו, והוא מפני ששוחד רצונו מצדיק לו את מעשיו ומחפה על מחדליו.

ועפ''ז מסביר הרב ''מכתב מאליהו'' את הפסוק: ''נחפשה דרכינו ונחקורה'', ואח''כ ''ונשובה אל ה''', דהיינו כדי לשוב אל ה' חייב שיוקדם חיפוש וחקירה במומים והמחדלים מפני הרצון המחפה עליהם ומצדיקם.

ב. טומאת החטא

האדם בחטאו משרה רוח טומאה על עצמו בפנימיותו וסביבו, כן מבאר החיד''א (בספרו ''נחל קדומים'' פרשת ''נצבים'' על הפסוק ''ושבת עד ה''א), והם המונעים מהאדם מלהתעורר לשוב, אחר שהמה אוטמים את הלב מלהבין את מחויבותיו כלפי הבורא. [ובמיוחד שכשחוטא בענייני קדושה ופוגם עיניו ולבו בהרהורי ומעשי עבירה].

ג. נעשה לו כהיתר

היות והעבירות של האדם חזרו ונשנו על עצמם, נעשו לו כהיתר למצוא להם היתרים, ולהתעלם מכל חסרון ופגם בהם ולהחשיבם כמעשים כשרים, ולפעמים אף יצדיק מעשיו הרעים ואת רשעותו יחשיב לצדקות ומצוה.

ד. גאוה, הבעל גאוה לעולם לא ישוב בתשובה, כי לבו בריא לו כאולם אחר שאין לו התענינות רק אחת - הוא עצמו, ואין אלקים כל מזימותיו.


מאחר והזכרנו לעיל עכובים שונים לתשובה, היאך בימינו חוזרים אלפים ורבבות בתשובה על אף שהיו לקויים בעכובים הנ''ל ואף ביותר גרוע מהם?


אכן לכאלה התשובה הינה בגדר ''תחית המתים'', והוא שאמרו חז''ל רשעים בחייהם קרויים מתים, ואכן נעשה עמהם נס תחית המתים ממש, והוא מהבטחת הבורא שיזכו ישראל לשוב בתשובה כמבואר ברמב''ם (הלכות תשובה פ''ז ה''ה): ''וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן''.

וכבר ביארנו במקו''א מה ששמענו בשם הסטייפלר זצוק''ל שהחוזרים בתשובה זוכים לזה או מכח מצוה גדולה שעשו ומכך נברא סניגור גדול המסנגר ותובע שישובו, או מכח שיש להם מדורות קודמים סבא צדיק או ירא אלקים המעורר רחמים על צאצאיו שישובו.

 

 

תפילה


מהי תפילה ומדוע היא פועלת

האם אין בורא עולם יודע את צרכי האדם שהוא זקוק לבריאות. נחת. פרנסה. אם כן מה תועלת התפילה?

תשובה !

תפילה היא ביטוי שהאדם מכיר שיש בורא לעולם ומתוך אמונתו שהבורא יתברך יכול לעזור לו אף במקרים שאין בידי אדם לסייע לו. הוא שופך את ליבו לפניו שיעזור לו. ומכיון שהאדם הגיע לנקודת עומק נוספת באמונת השם על כן זכויותיו מתרבות והוא יותר ראוי לישועה

 

יתירה מזו בורא עולם תכנן את עולמו בצורה כזו שאף אם בשמים גזרו טובה על האדם אם הוא לא יתפלל על כך לא תגיע אליו הטובה בשלימותה. דוגמא לכך אנו רואים מאימותינו הקדושות לאה ורחל .  לאה ידעה כי מן השמים נגזר עליה לינשא לעשיו שהוא האח הגדול ואחותה הצעירה רחל אמורה לינשא ליעקב שהוא הצעיר. והיתה בוכה ומתפללת שלא תיפול בידי עשיו שמעשיו שפלים ולא יגרע חלקה מאחותה הצעירה שעתידה לינשא עם יעקב איש תם וצדיק לעומת זאת אחותה רחל לא התפללה כי היתה סמוכה ובטוחה שהוא תינשא ליעקב. כיון שנשאו שתיהן ליעקב אמר הקב"ה אותה שהיתה בוכה ומתענה ושנאה מעשי עשו ומתפללת לפני. בדין שלא תתרחק מן אותו צדיק הריני נותן לה בנים תחלה לעומת זאת רחל היתה עקרה שנים רבות

 

מעשה שהיה בזמנינו האיש עשה את כל הסגולות ולא נושע רק אחר שהתפלל

גם אם יעשה אדם כל סגולות שבעולם עדיין הוא צריך להתפלל

וכמו ששמעתי על אחד שבא לפני רבו לבקש שייתן לו סגולה לפרנסה בריווח, ותואנה בפיו כי מרוב דחקות חייו אינם חיים ומבקש את נפשו למות מרוב הלחץ זה הדחק שמדחיקים אותו הנושים ובעלי חובות למיניהם,ייעץ לו רבו, שיקבל על עצמו לקיים בהידור מעשר כספים, על פי דברי חז"ל (שבת קיט.) שדרשו על הפסוק (דברים יד) עשר תעשר, עשר בשביל שתתעשר, הרי שמעשר כספים סגולה לעשירות, וקיים זה עצת רבו בנאמנות, והפריש מיטב כספו מעשר מכל ריווח שהוא,

 

ויהי כעבור זמן רב וראה שעדיין לא הייתה כל הרוחה, וכי הוא עדיין מגלגל חובות כבראשונה, ומתרוצץ מזה לזה  בטירוף הדעת בין גמ"ח אחד למשנהו בבקשה נואשת להלוואה גואלת או להרווחת זמן כדי לעמוד במכסת החובו ולפורעם בזמנם. וכאשר ארכו לו הימים והישועה ממנו והלאה, ויראה כי אין איש עוזרו ואין לו על מי להישען, שכבר ניסה כל עצה וכל סגולה ואין קול ואין עונה,

ובצר לו תפס אומנות אבותיו וייקח את ספר התהילים בידו, וישפוך שיחו פני מי שאמר והיה עולם, ויתחנן בכל לבו שיחוס וירחם עליו ויוציאנו מאפילה לאורה, וימציא לו פרנסתו בריווח, שלא יצטרך לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם, והתמיד בכך כמה ימים עד שנהפך עליו הגלגל והתחיל להרוויח די סיפוקו שכר נאה ומכובד,

 

וברבות הימים הספיק בידו להחזיר כל חובותיו ונהפך עליו הגלגל לטובה ונתעשר מאוד. וכאשר פנה אליו ידידו לאחר זמן בשאלה האם אמת נכון הדבר מה שאומרים כי הפרשת מעשר כספים היא סגולה גדולה לעשירות וממנה התעשרת? ויען לו הן אמת, בוודאי מעשר כספים היא סגולה גדולה, אבל עליה להיות מתובלת עם כמה פרקי תהילים בלב שלם, כי עם הכל צריך תפילה, וגם אם יעשה אדם כל סגולות שבעולם עדיין הוא צריך תפילה.

 

 

אומות העולם גם מכירים בכח התפילה של עם ישראל

 

עם ישראל ניחן בכח מיוחד שהבורא עולם קרוב לשמוע תפילתם באופן מיוחד כנאמר בתורתינו הקדושה "מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראינו אליו" .ידוע הסיפור המובא בתלמוד מאחד מעשירי ירושלים שדאג שיהיה מספיק מים לשתיה לעולים לבית המקדש ופעם אירע עצירת גשמים הלך וקנה מגוי שנים עשר בורות מים על מנת לשלם לו שנים עשר בורות מים וקבע לו תאריך שאם עד תאריך זה לא יפרע שנים עשר בורות מלאים מים עליו לשלם לו שנים עשר ככר כסף שווי של הון עתק בהגיע יום הפרעון בבקר שלח לו הגוי שליח שיפרע לו ענה לו היהודי עדיין היום גדול וכך כל כמה שעות שלח הגוי שליח לתבוע פרעונו והיהודי שליו ובטוח כי עוד היום גדול והבורא עולם ישלח עזרתו תיכף לפני שקיעת השמש. והגוי עומד וצוחק עד עכשיו במשך כל השנה היה בצורת ואין סיכוי שעכשיו ירדו גשמים והנה עם שקיעת השמש עמד היהודי והתפלל מקירות ליבו שירד גשם ואמנם כך היה שירדו גשמי ברכה ונתמלאו הבורות לשמחת עם ישראל.

 

כאשר נתבונן בסיפור נראה כאן דבר מוזר. למה תבע הגוי את היהודי מיד בבוקרו של יום הלא ידע כי זמן הפירעון הוא עם שקיעת השמש אלא אמרו חכמינו זכרונם לברכה כי גם הגוי ידע כי בתפילתו של היהודי הוא יפעל ישועות ולכן הוא ניסה להטרידו במשך כל היום שלא יהא לו פנאי להתפלל

 

על דרך זה כתוב בספרים הקדושים כשעם ישראל היו במצרים לפני אלפי שנים והמצרים העבידו אותם בעבודת פרך בלי הפסקה. גם להם היה מטרה זו שלא יהיה לעם ישראל פנאי אף רגע אחד וכך לא יתפללו על גאולתם ולכן הכניס הבורא עולם מחשבה בלב פרעה מלך מצרים להכביד עליהם את העבודה עוד יותר ובהכרח מגודל הצער יצעקו להבורא עולם ותבוא הישועה וכן היה

 

כן אנחנו מוצאים בתלמוד [במסכת תענית] כי בימי האמורא רבי זירא גזרו הגויים גזירה על היהודים והעמידו עליהם שומרים שלא יתפללו כי הגויים יודעים שעם ישראל יש לו כוח עצום בפיו ובכן גם עלינו לדעת היטב את כוחותינו ולהשתמש בה ויהי רצון שיקוים בנו דברי דוד המלך הרחב פיך ואמלאהו בורא עולם אומר לעם ישראל בקש ממני את משאלות לבך ואמלא את רצונך

 

הכל זורם אצלי כרצוני מדוע אני צריך להתפלל ?

 

תשובה לכך נמצאת בתלמוד במסכת שבת

 

לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה, שאם יחלה אפילו מחלה קלה - אומרים לו: הבא זכות והפטר   ואם המחלה החמירה - יהי דומה בעיניו כמו שהעלוהו לגרדום לידון; שכל העולה לגרדום לידון, אם יש לו פרקליטין גדולים - ניצול, ואם לאו - אינו ניצול.

 

למדנו מדברי חכמינו ז"ל כי לא כדאי לאדם לסמוך על כוחו שמצבו הטוב ימשיך ויתמיד בלי שיתפלל  על כך.  משל למה הדבר דומה לאדם שירש סכום כסף גדול שתספיק למחייתו למשך כמה שנים מבלי שיצטרך לעמול לפרנסתו וכתוצאה מכך הוא מסתובב בחיבוק ידים קונה כל דבר שרואה ושומע. מבלה את זמנו בבבתי מלון בטוב ובנעימים מגהץ את כרטיס האשראי ללא הפסקה על חשבון הברון . ואינו שם לב לבדוק מה מצב החשבון אולי הכסף אוזל והולך ועוד מעט  הוא יישאר בעירום ובחוסר כל ובלי שום מקור מחיה והגרוע מכל הרגלו לפזרנות ולמילוי שאיפותיו בלי שום גבול.

ביום לא בהיר מתקשר אליו מנהל הבנק ואומר לו ידידי החשבון שלך כבר נמצא בגירעון גדול. נא להגיע מידית לסלק את החוב. פלוני הנ"ל מקבל את בשורת האיוב כרעם ביום בהיר מרגיש את עצמו אבוד ואובד עצות מנין יהיה לי לחם ליום המחרת ומי מדבר מסילוק החוב הלא אין לי כל מקצוע ושום מקור פרנסה ואף אם אתחיל עכשיו לחפש הרי האבטלה גבוהה ואין סיכוי למצוא משרה באופן מידי גם לא כל מקצוע מתאימה לי וגם אם מתאימה לי הרי המשכורת זעומה ומספיקה ללחם צר ומים לחץ . הוא מייסר את נפשו איך לא שמתי לב להתבונן כי לא מובטח לי ירושת נצח. הייתי צריך לנצל את שנות השובע ולהקים עסק שיכניס הון רב שאוכל להמשיך לחיות ברמת חיים הגבוהה שחייתי במשך השנים הללו ובמעט עמל. הוא איחר את הרכבת. עכשיו במצב הזה להקים עסק זאת אומרת לגלגל כספים להשיג הלוואות ענק שהבנק יהיה שותף רציני וגם הסיכונים גבוהים.

 

הנמשל פשוט האדם זוכה לפעמים שמן השמים מטיבים עימו בזכות מעשה טוב שהוא עשה או הוריו או זקניו אבל האדם חייב לדעת שהאוצר יכול להסתיים אם ע"י השקעה לא במקום הנכון אם ע"י נזקים מבית ומבחוץ אשר לא יעלו על דעתו אם ע"י מחלה שתטריד את מנוחתו ולא יוכל ליהנות מרכושו או צער גידול בנים שימררו את נפשו ולא ירגיש טעם במאכלו חלילה. על כן האדם המשכיל מתפלל לבורא עולם בדרך קבע או מבקש מבני תורה ורבנים שיתמידו להתפלל עליו על כל צרכיו שהבורא עולם יתמיד את טובתו עמו ואם חלילה האדם מתעצל בכך וקורא לו נזק הפסד צער או חולי ואז בא להתפלל כי אז הוא כבר צריך לזכויות גדולות כנאמר בתלמוד הבא זכות והיפטר

 

האם התפילה עוזרת גם כשעל פי הטבע אין סיכוי

חכמינו ז"ל גילו לנו כי בכח בתפילה להושיע גם אם בדרך הטבע חדלו כל הסיכויים. כי הסגוליות שבתפילה הוא גדולה עד מאוד ובטבעה להושיע אף שלא כדרך הטבע. במיוחד אם התפילה יוצאת מפה טהור [מהרש"א מס' קידושין ] ומפורסם מאמר חכמינו זכרונם לברכה אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים.

כותב השורות זכה לשמוע סיפור נורא מבעל המעשה בעצמו המסמל את אמיתות הדברים . וכך סיפר האיש על עצמו אני פליט שואה שיכלתי את רוב בני משפחתי וגם אני בעצמי הייתי תלוי כבר על חבל התליה על ידי הנאצים ימח שמם וזכרם אבל התפללתי לבורא עולם שיציל אותי ותליתי את בטחוני בשם גם ברגעים הקריטיים האלו שכבר הייתי קרוב למות שוודאי ישמע השם תפילתי. ולפתע הגיח מפקד הפלוגה וצעק על התליין שיוריד אותי מיד מחבל התלייה וכן היה ניצלתי בחסדי השם הקמתי דורות לתפארת. ובכל שנה היה נוהג יהודי זה לעשות סעודת הודיה להשם יתברך ומספר סיפור זה ברבים כדי שישמעו זאת האנשים וישכילו כי אין מעצור להשם מלהושיע ועלינו להתפלל ולבטוח בו

 

 

וכן כתב בספר רבינו בחיי [מגדולי הראשונים חי לפני כשמונה מאות שנה] כי כח התפילה גדולה מאוד ויכולה לשנות את הטבע והוסיף כי סיבת הצרות והקשיים שעוברות על האדם הם כדי שיתפלל כי הקב"ה מתגעגע לשמוע את קול תפילת ילדיו

תפילה בכוונה ומעומק הלב

בתלמוד במסכת ראש השנה מסופר על שני אנשים שנגזר עליהם לעלות לגרדום מפני אותה עבירה. האחד ניצל השני לא ניצל. שואלת הגמרא מדוע? והתירוץ הוא זה שניצל כי התפלל בכוונה והשני לא התפלל בכוונה ולפיכך ניתלה. הלקח המופק מהסיפור כי האדם צריך להעמיק בנפשו כי יש לו כח אדיר בתפילתו ויכול להציל את עצמו ובני משפחתו וסביבתו מהרבה צרות ומועקות ובלבד שיתפלל בלב שלם

 

 

סגולת הרשב"י כוח הבכי

בזוהר הקדוש כתוב כי אם האדם יתפלל ויבכה בדמעות שליש עד שלא יצליח להוציא ולבטא את המילים של התפילה עם השפתיים מרוב הבכיות מובטח הוא שתתקבל תפילתו

וכן כתב הגאון רבי יהונתן אייבשיץ בספרו יערות דבש וזה לשונו ואשרי למי שמתפלל בדמע ולב נשבר ונדכה, כי לא ישוב ריקם, ועל מה נבטח בגולה ומה יגן בעדנו, אם לא בתפלה ובקשה מקירות לב וכו'. אם אדם מתפלל אחר כך בכונה ובבכי ודמעה, מעלה כל תפלות מכמה שנים אשר סביב נקבצו לו, כי נשארו עומדים ברפיון מבלי עליה, וכעת ע"י תפלה זו הם עולים במעלה בית אל,

למה יש מקרים שמתפללים והישועה מתעכבת או לא מגיעה

 

המקור הראשון לתפילות רבות חוזרות ונישנות על ישועה מסוימת אנו מוצאים בתורתינו הקדושה כי יצחק אבינו העתיר בתפילה לבורא עולם שיושיע אותם מהעקרות ויזכו בפרי בטן כנאמר "ויעתר יצחק להשם" וכתוב במדרש ששפך תפילות בעושר המשל כמו שלעשיר יש הרבה כסף כן הוא היה עשיר בתפילות ולא התייאש ואכן התפילה עשתה פירות ונושעו בזרע של קיימא

 

כתוב בספרים הקדושים שלא הצרה סיבת התפילה רק התפילה היא סיבת הצרה הכוונה שבורא עולם מביא את האדם למצב עגום כי בורא עולם רוצה לשמוע קול תפילתו

 

במדרש כתוב על הפסוק "קווה אל השם חזק ויאמץ ליבך וקווה אל השם" חזור וקווה ויש שעה שיתנו לך ומבואר בספרים הקדושים כי שסיבת עיכוב התפילה כי כאשר ההשפעה  מעולם העליון לעולם התחתון הוא עוברת אין ספור עולמות ובכל עולם דנים מחדש האם האדם ראוי לטובה זו ובכל תפילה שהאדם מתפלל הוא מוריד את ההשפעה יותר ויותר עד שהוא ראוי לקבלה ולכל סוג שפע קבע בורא עולם כמה עולמות היא צריכה לעבור על כן אין להתייאש ולהתפלל שוב ושוב. בתלמוד מונים חכמינו ז"ל את התפילה בין ארבעת הדברים שצריכים תמיד חיזוק ובכל הכח והעיקר לא להתיאש

 

אסור להתייאש

המתין ארבעים שנה לזיווג נשא אשה ונולדו לו  ילדיו הראשונים תאומים בגיל 71

סיפור מקורי ואמיתי שאירע בחודש כסליו תש"ע  09\11 במרכז הארץ

העובדה שלפנינו מחזקת את האמונה והתקוה שאסור להתייאש מהתפילה ואף אם עשרות שנים עברו ולא נעניתם עדיין יש סיכוי טוב שתיוושעו

במרכז הארץ מתגורר יהודי תמים שבהיותו בגיל שלושים כבר התגרש פעמיים. ללא ילדים. אדם זה המתין וקיווה בציפיה גדולה למצוא את זיווגו ולהיוושע בזרע של קיימא התפלל על כך רבות ולא זכה לישועה . האיש לא התיאש אף שכבר עליו כארבעים שנים שהוא גרוש . בהתקרבו לגיל שבעים מצא את זיווגו. אשה סביבות גיל החמישים בהגיעו לגיל 71 ואשתו לגיל 52 נולדו להם תאומים זכרים הסיפור נראה תלוש מן המציאות אבל הוא אמיתי [במערכת שמורים הפרטים של האדם וכתובת מגוריו המדויקים] והדבר פורסם בכל העיר ומעתה אנו מפרסמים אותו קבל עולם ומלואו בתקוה לחזק ידים רפות וישועת השם כהרף עין

האם יש מקומות מיוחדים שהתפילה מתקבלת שם או מתקבלת בכל מקום

התפילה יכולה להתקבל מכל מקום. בכל זאת יש מקומות קדושים שמפאת  קדושת המקום התפילה יותר קרובה להתקבל. כדוגמת בית המקדש. בזמנינו שהמקדש חרב משמשים בתי כנסיות ובתי מדרשות למקום שהתפילה מתקבלת שם ביותר. כמו"כ קברי הצדיקים שהם משמשים כסניגור בין עם ישראל לבורא עולם

האם יש זמנים מיוחדים לתפילה או בכל זמן התפילה מתקבלת

 

התפילות שקבעו לנו חכמינו זכרונם לברכה שחרית מנחה וערבית יש להם זמן קבוע. לעומת זאת תפילות פרטיות אין להם זמן קבוע ובכל עת שהאדם רוצה להתפלל הרשות בידו. אלא שישנם זמנים ועיתות רצון המסוגלים יותר שהתפילה תתקבל והם אחר חצות לילה עד הבוקר וכן בזמן שהציבור מתפלל כי אז כח הרבים עוזר מאוד לקבלת התפילה. כמו"כ ישנם זמנים מיוחדים במעגל השנה כחודש אלול ועשרת ימי תשובה. במועדי ישראל ובתאריכים שאירעו ניסים לעם ישראל בעבר כי אז סגולת הימים לחדש ניסים בימינו היום כבשנים עברו

האם התפילה של כל אדם מתקבלת או רק של צדיקים

דוד המלך ע"ה אומר בספר התהילים קרוב השם לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת לכן כשאדם בעת צרה והתפילה מעומק קירות לבו יש לו סיכוי גדול שתפילתו תתקבל אם יקבל עליו להיטיב מעשיו שלא ינעלו בעדו שערי תפילה ובעת זה אם יתעורר לבכיה ויבכה בדמעות שליש לפני בורא עולם שתפילתו תתקבל קרובה ישועתו לבא כמאמר חכמינו ז"ל שערי דמעות לא ננעלו

בכל זאת תפילת תלמידי חכמים וצדיקים יש לה כוח וסגוליות מיוחדת עקב טהרת לשונם וקדושתם שנזהרים מחטא ומתקדשים בקדושת התורה וקרובה להתקבל ומכאן מנהג העולם לבקש מתלמידי חכמים וצדיקים שיעתירו בעדם לטובה ולברכה

 

התפילה של תינוקות של בית רבן {ילדים רכים}

 

בתלמוד מובא כי התפילה של תינוקות של בית רבן יש בהם את הכח הגדול ביותר לקרוע את הגזר דין הקשה שנגזר על האדם הפרטי ועל העולם כולו כנאמר בספר התהילים מפי עוללים ויונקים ייסדת עוז להשבית אויב ומתנקם וסיבת הדבר כי הילדים הם נקיים מחטאים וטהורים מכל טומאה ולכן אינו דומה הבל פה שיש בו חטא להבל פה שאין בו חטא

 

 

סיפור מופתי מהתקופה שלנו בגודל כח תפילת תינוקות של בית רבן

לביתו של הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א הגיע יהודי עם ילדו בן השבע, וביקש מהרב לשמוע את סיפורו. ילד זה, הלומד באחד התלמודי תורה במרכז הארץ, חלה ל"ע במחלה הידועה. בשלב מסויים, כאשר היה ברור שצריך להתחיל בטיפולי ההקרנות, סיפרו ההורים לילדם, שבעקבות הטיפולים שהוא אמור לעבור, ינשור כל השיער מראשו.

בתחילה הילד לא נבהל כל כך, אבל לאחר זמן קצר שהרהר, פרץ בבכי מר, ואמר להוריו: "על שער הראש לא איכפת לי, אבל כיצד אוכל להמשיך ולהיקרא "ילד יהודי" ללא פיאות?!... ובכה בכי תמרורים. אבל הפיאות?!..."

הילד, כך המשיך האב לספר לרבי חיים קניבסקי, הסב פניו אל הקיר, ופנה אל הקב"ה בתפילה נרגשת: אבא רחום, אני בטוח שכל מה שאתה עושה עימי – לטובה אתה עושה. אני בטוח בכך. אין מי שמרחם עלי יותר ממך. כך גם אמרו לי תמיד אבא ואמא. לכן אני מקבל באהבה גמורה את המחלה שהבאת עלי, ומוכן לגשת לטיפולים הקשים בלב שלם, כי בטוחני שגם שם לא תעזבני ולא תטשני. אתה תהיה איתי תמיד ותשמור עלי.

אני מוכן להקריב גם את שער-ראשי, למרות שתהיה לי בכך בושה איומה ונוראה. הכל אני מוכן. הכל. ממש הכל. אבל הפיאות?!... וכאן פרץ הילד בבכי נורא. הפיאות?!--- הכיצד אוכל לוותר עליהן?!--- הרי זו צורתו של ילד יהודי!--- ואני רוצה להמשיך ולהיות כזה!---

אני מבקש ומתחנן לפניך, אבא שלי, אבא שבשמים, שתשאיר לי לפחות את שער הפיאות! שהפיאות לא ינשרו במהלך ההקרנות!

כך התפלל הילד שעה ארוכה, ואנחנו ההורים עמדנו מן הצד, ובכינו יחד איתו, מספר האב לרב.

והנה, הוא מצביע על ילדו, הנס הלא-יאומן הזה התרחש! הבאתי לכאן את הילד כדי שהרב יראה במו עיניו, את הנס הגדול שעשה הקב"ה איתו, וכרחם אב על בנו, האזין לתפילתו שיצאה מלב טהור. ואכן כל השיער של הילד נשר, ורק הפיאות נותרו על מקומן כבראשונה!

האב סיפר את התרגשות הרופאים שלא האמינו למראה עיניהם, ולא זכור להם מקרה שרק ה"פיאות" לא נשרו. הרב התרגש למשמע הסיפור, וקרא לבני ביתו שיראו איך תפילה זכה מעומק הלב של ילד קטן. מתקבלת במרומים.

 

האם התפילה של אדם מועיל לזולתו ומה המקור לברכות הצדיקים

 

בתורתינו הקדושה אנחנו רואים פעמים רבות שמנהיגי העם התפללו בעד אחרים. משה רבינו התפלל בעד עם ישראל שיצאו מהגלות כמו"כ התפלל בעד פרעה שיסורו המכות ממנו. כמו"כ התפלל על עם ישראל שהבורא עולם ימציא להם מאכל ומשקה במדבר. כן התפלל עליהם במלחמת עמלק וכהנה רבות. ובורא עולם שמע לתפילתם. יתירה מכך חכמינו זכרונם לברכה גילו לנו שמאוד חביב לפני הבורא יתברך שאדם מתפלל לישועת זולתו עד שאמרו כל המתפלל על חבירו הוא נענה תחילה.

כמו"כ אנו מוצאים את המושג של ברכות הצדיקים. יצחק אבינו ברך את יעקב ועשיו. יעקב בירך את אפרים ומנשה.משה רבינו בירך את עם ישראל לפני פטירתו.

 

 

 

 

תפילה כחה ומהותה

תפילה

מהי תפילה ומדוע היא פועלת

האם אין בורא עולם יודע את צרכי האדם שהוא זקוק לבריאות. נחת. פרנסה. אם כן מה תועלת התפילה?

תשובה לדבר

תפילה היא ביטוי שהאדם מכיר שיש בורא לעולם ומתוך אמונתו שהבורא יתברך יכול לעזור לו אף במקרים שאין בידי אדם לסייע לו. הוא שופך את ליבו לפניו שיעזור לו. ומכיון שהאדם הגיע לנקודת עומק נוספת באמונת השם על כן זכויותיו מתרבות והוא יותר ראוי לישועה

יתירה מזו בורא עולם תכנן את עולמו בצורה כזו שאף אם בשמים גזרו טובה על האדם אם הוא לא יתפלל על כך לא תגיע אליו הטובה בשלימותה. דוגמא לכך אנו רואים מאימותינו הקדושות לאה ורחל .  לאה ידעה כי מן השמים נגזר עליה לינשא לעשיו שהוא האח הגדול ואחותה הצעירה רחל אמורה לינשא ליעקב שהוא הצעיר. והיתה בוכה ומתפללת שלא תיפול בידי עשיו שמעשיו שפלים ולא יגרע חלקה מאחותה הצעירה שעתידה לינשא עם יעקב איש תם וצדיק לעומת זאת אחותה רחל לא התפללה כי היתה סמוכה ובטוחה שהוא תינשא ליעקב. כיון שנשאו שתיהן ליעקב אמר הקב"ה אותה שהיתה בוכה ומתענה ושנאה מעשי עשו ומתפללת לפני. בדין שלא תתרחק מן אותו צדיק הריני נותן לה בנים תחלה לעומת זאת רחל היתה עקרה שנים רבות

אומות העולם גם מכירים בכח התפילה של עם ישראל

 

עם ישראל ניחן בכח מיוחד שהבורא עולם קרוב לשמוע תפילתם באופן מיוחד כנאמר בתורתינו הקדושה "מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראינו אליו" .ידוע הסיפור המובא בתלמוד מאחד מעשירי ירושלים שדאג שיהיה מספיק מים לשתיה לעולים לבית המקדש ופעם אירע עצירת גשמים הלך וקנה מגוי שנים עשר בורות מים על מנת לשלם לו שנים עשר בורות מים וקבע לו תאריך שאם עד תאריך זה לא יפרע שנים עשר בורות מלאים מים עליו לשלם לו שנים עשר ככר כסף שווי של הון עתק בהגיע יום הפרעון בבקר שלח לו הגוי שליח שיפרע לו ענה לו היהודי עדיין היום גדול וכך כל כמה שעות שלח הגוי שליח לתבוע פרעונו והיהודי שליו ובטוח כי עוד היום גדול והבורא עולם ישלח עזרתו תיכף לפני שקיעת השמש. והגוי עומד וצוחק עד עכשיו במשך כל השנה היה בצורת ואין סיכוי שעכשיו ירדו גשמים והנה עם שקיעת השמש עמד היהודי והתפלל מקירות ליבו שירד גשם ואמנם כך היה שירדו גשמי ברכה ונתמלאו הבורות לשמחת עם ישראל. כאשר נתבונן בסיפור נראה כאן דבר מוזר. למה תבע הגוי את היהודי מיד בבוקרו של יום הלא ידע כי זמן הפירעון הוא עם שקיעת השמש אלא אמרו חכמינו זכרונם לברכה כי גם הגוי ידע כי בתפילתו של היהודי הוא יפעל ישועות ולכן הוא ניסה להטרידו במשך כל היום שלא יהא לו פנאי להתפלל

 

על דרך זה כתוב בספרים הקדושים כשעם ישראל היו במצרים לפני אלפי שנים והמצרים העבידו אותם בעבודת פרך בלי הפסקה. גם להם היה מטרה זו שלא יהיה לעם ישראל פנאי אף רגע אחד וכך לא יתפללו על גאולתם ולכן הכניס הבורא עולם מחשבה בלב פרעה מלך מצרים להכביד עליהם את העבודה עוד יותר ובהכרח מגודל הצער יצעקו להבורא עולם ותבוא הישועה וכן היה

 

כן אנחנו מוצאים בתלמוד [במסכת תענית] כי בימי האמורא רבי זירא גזרו הגויים גזירה על היהודים והעמידו עליהם שומרים שלא יתפללו כי הגויים יודעים שעם ישראל יש לו כוח עצום בפיו ובכן גם עלינו לדעת היטב את כוחותינו ולהשתמש בה ויהי רצון שיקוים בנו דברי דוד המלך הרחב פיך ואמלאהו בורא עולם אומר לעם ישראל בקש ממני את משאלות לבך ואמלא את רצונך

 

הכל זורם אצלי כרצוני מדוע אני צריך להתפלל ?

 

תשובה לכך נמצאת בתלמוד במסכת שבת

לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה, שאם יחלה אפילו מחלה קלה - אומרים לו: הבא זכות והפטר   ואם המחלה החמירה - יהי דומה בעיניו כמו שהעלוהו לגרדום לידון; שכל העולה לגרדום לידון, אם יש לו פרקליטין גדולים - ניצול, ואם לאו - אינו ניצול.

 

למדנו מדברי חכמינו ז"ל כי לא כדאי לאדם לסמוך על כוחו שמצבו הטוב ימשיך ויתמיד בלי שיתפלל  על כך.  משל למה הדבר דומה לאדם שירש סכום כסף גדול שתספיק למחייתו למשך כמה שנים מבלי שיצטרך לעמול לפרנסתו וכתוצאה מכך הוא מסתובב בחיבוק ידים קונה כל דבר שרואה ושומע. מבלה את זמנו בבבתי מלון בטוב ובנעימים מגהץ את כרטיס האשראי ללא הפסקה על חשבון הברון . ואינו שם לב לבדוק מה מצב החשבון אולי הכסף אוזל והולך ועוד מעט  הוא יישאר בעירום ובחוסר כל ובלי שום מקור מחיה והגרוע מכל הרגלו לפזרנות ולמילוי שאיפותיו בלי שום גבול. ביום לא בהיר מתקשר אליו מנהל הבנק ואומר לו ידידי החשבון שלך כבר נמצא בגירעון גדול. נא להגיע מידית לסלק את החוב. פלוני הנ"ל מקבל את בשורת האיוב כרעם ביום בהיר מרגיש את עצמו אבוד ואובד עצות מנין יהיה לי לחם ליום המחרת ומי מדבר מסילוק החוב הלא אין לי כל מקצוע ושום מקור פרנסה ואף אם אתחיל עכשיו לחפש הרי האבטלה גבוהה ואין סיכוי למצוא משרה באופן מידי גם לא כל מקצוע מתאימה לי וגם אם מתאימה לי הרי המשכורת זעומה ומספיקה ללחם צר ומים לחץ . הוא מיסר את נפשו איך לא שמתי לב להתבונן כי לא מובטח לי ירושת נצח. הייתי צריך לנצל את שנות השובע ולהקים עסק שיכניס הון רב שאוכל להמשיך לחיות ברמת חיים הגבוהה שחייתי במשך השנים הללו ובמעט עמל. הוא איחר את הרכבת. עכשיו במצב הזה להקים עסק זאת אומרת לגלגל כספים להשיג הלוואות ענק שהבנק יהיה שותף רציני וגם הסיכונים גבוהים.

 

הנמשל פשוט האדם זוכה לפעמים שמן השמים מטיבים עימו בזכות מעשה טוב שהוא עשה או הוריו או זקניו אבל האדם חייב לדעת שהאוצר יכול להסתיים אם ע"י השקעה לא במקום הנכון אם ע"י נזקים מבית ומבחוץ אשר לא יעלו על דעתו אם ע"י מחלה שתטריד את מנוחתו ולא יוכל ליהנות מרכושו או צער גידול בנים שימררו את נפשו ולא ירגיש טעם במאכלו חלילה. על כן האדם המשכיל מתפלל לבורא עולם בדרך קבע או מבקש מבני תורה ורבנים שיתמידו להתפלל עליו על כל צרכיו שהבורא עולם יתמיד את טובתו עמו ואם חלילה האדם מתעצל בכך וקורא לו נזק הפסד צער או חולי ואז בא להתפלל כי אז הוא כבר צריך לזכויות גדולות כנאמר בתלמוד הבא זכות והיפטר

 

האם התפילה עוזרת גם כשעל פי הטבע אין סיכוי

חכמינו ז"ל גילו לנו כי בכח בתפילה להושיע גם אם בדרך הטבע חדלו כל הסיכויים. כי הסגוליות שבתפילה הוא גדולה עד מאוד ובטבעה להושיע אף שלא כדרך הטבע. במיוחד אם התפילה יוצאת מפה טהור [מהרש"א מס' קידושין ] ומפורסם מאמר חכמינו זכרונם לברכה אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים.

כותב השורות זכה לשמוע סיפור נורא מבעל המעשה בעצמו המסמל את אמיתות הדברים . וכך סיפר האיש על עצמו אני פליט שואה שיכלתי את רוב בני משפחתי וגם אני בעצמי הייתי תלוי כבר על חבל התליה על ידי הנאצים ימח שמם וזכרם אבל התפללתי לבורא עולם שיציל אותי ותליתי את בטחוני בשם גם ברגעים הקריטיים האלו שכבר הייתי קרוב למות שוודאי ישמע השם תפילתי. ולפתע הגיח מפקד הפלוגה וצעק על התליין שיוריד אותי מיד מחבל התלייה וכן היה ניצלתי בחסדי השם הקמתי דורות לתפארת. ובכל שנה היה נוהג יהודי זה לעשות סעודת הודיה להשם יתברך ומספר סיפור זה ברבים כדי שישמעו זאת האנשים וישכילו כי אין מעצור להשם מלהושיע ועלינו להתפלל ולבטוח בו

 

 

וכן כתב בספר רבינו בחיי [מגדולי הראשונים חי לפני כשמונה מאות שנה] כי כח התפילה גדולה מאוד ויכולה לשנות את הטבע והוסיף כי סיבת הצרות והקשיים שעוברות על האדם הם כדי שיתפלל כי הקב"ה מתגעגע לשמוע את קול תפילת ילדיו

תפילה בכוונה ומעומק הלב

בתלמוד במסכת ראש השנה מסופר על שני אנשים שנגזר עליהם לעלות לגרדום מפני אותה עבירה. האחד ניצל השני לא ניצל. שואלת הגמרא מדוע? והתירוץ הוא זה שניצל כי התפלל בכוונה והשני לא התפלל בכוונה ולפיכך ניתלה. הלקח המופק מהסיפור כי האדם צריך להעמיק בנפשו כי יש לו כח אדיר בתפילתו ויכול להציל את עצמו ובני משפחתו וסביבתו מהרבה צרות ומועקות ובלבד שיתפלל בלב שלם

 

 

סגולת הרשב"י כוח הבכי

בזוהר הקדוש כתוב כי אם האדם יתפלל ויבכה בדמעות שליש עד שלא יצליח להוציא ולבטא את המילים של התפילה עם השפתיים מרוב הבכיות מובטח הוא שתתקבל תפילתו

למה יש מקרים שמתפללים והישועה מתעכבת או לא מגיעה

 

המקור הראשון לתפילות רבות חוזרות ונישנות על ישועה מסוימת אנו מוצאים בתורתינו הקדושה כי יצחק אבינו העתיר בתפילה לבורא עולם שיושיע אותם מהעקרות ויזכו בפרי בטן כנאמר "ויעתר יצחק להשם" וכתוב במדרש ששפך תפילות בעושר המשל כמו שלעשיר יש הרבה כסף כן הוא היה עשיר בתפילות ולא התייאש ואכן התפילה עשתה פירות ונושעו בזרע של קיימא

 

במדרש כתוב על הפסוק "קווה אל השם חזק ויאמץ ליבך וקווה אל השם" חזור וקווה ויש שעה שיתנו לך ומבואר בספרים הקדושים כי שסיבת עיכוב התפילה כי כאשר ההשפעה  מעולם העליון לעולם התחתון הוא עוברת אין ספור עולמות ובכל עולם דנים מחדש האם האדם ראוי לטובה זו ובכל תפילה שהאדם מתפלל הוא מוריד את ההשפעה יותר ויותר עד שהוא ראוי לקבלה ולכל סוג שפע קבע בורא עולם כמה עולמות היא צריכה לעבור על כן אין להתייאש ולהתפלל שוב ושוב. בתלמוד מונים חכמינו ז"ל את התפילה בין ארבעת הדברים שצריכים תמיד חיזוק ובכל הכח והעיקר לא להתיאש

 

האם יש מקומות מיוחדים שהתפילה מתקבלת שם או מתקבלת בכל מקום

התפילה יכולה להתקבל מכל מקום. בכל זאת יש מקומות קדושים שמפאת  קדושת המקום התפילה יותר קרובה להתקבל. כדוגמת בית המקדש. בזמנינו שהמקדש חרב משמשים בתי כנסיות ובתי מדרשות למקום שהתפילה מתקבלת שם ביותר. כמו"כ קברי הצדיקים שהם משמשים כסניגור בין עם ישראל לבורא עולם

האם יש זמנים מיוחדים לתפילה או בכל זמן התפילה מתקבלת

 

התפילות שקבעו לנו חכמינו זכרונם לברכה שחרית מנחה וערבית יש להם זמן קבוע. לעומת זאת תפילות פרטיות אין להם זמן קבוע ובכל עת שהאדם רוצה להתפלל הרשות בידו. אלא שישנם זמנים ועיתות רצון המסוגלים יותר שהתפילה תתקבל והם אחר חצות לילה עד הבוקר וכן בזמן שהציבור מתפלל כי אז כח הרבים עוזר מאוד לקבלת התפילה. כמו"כ ישנם זמנים מיוחדים במעגל השנה כחודש אלול ועשרת ימי תשובה. במועדי ישראל ובתאריכים שאירעו ניסים לעם ישראל בעבר כי אז סגולת הימים לחדש ניסים בימינו היום כבשנים עברו

האם התפילה של כל אדם מתקבלת או רק של צדיקים

דוד המלך ע"ה אומר בספר התהילים קרוב השם לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת לכן כשאדם בעת צרה והתפילה מעומק קירות לבו יש לו סיכוי גדול שתפילתו תתקבל אם יקבל עליו להיטיב מעשיו שלא ינעלו בעדו שערי תפילה ובעת זה אם יתעורר לבכיה ויבכה בדמעות שליש לפני בורא עולם שתפילתו תתקבל קרובה ישועתו לבא כמאמר חכמינו ז"ל שערי דמעות לא ננעלו

בכל זאת תפילת תלמידי חכמים וצדיקים יש לה כוח וסגוליות מיוחדת עקב טהרת לשונם וקדושתם שנזהרים מחטא ומתקדשים בקדושת התורה וקרובה להתקבל ומכאן מנהג העולם לבקש מתלמידי חכמים וצדיקים שיעתירו בעדם לטובה ולברכה

 

התפילה של תינוקות של בית רבן {ילדים רכים}

 

בתלמוד מובא כי התפילה של תינוקות של בית רבן יש בהם את הכח הגדול ביותר לקרוע את הגזר דין הקשה שנגזר על האדם הפרטי ועל העולם כולו כנאמר בספר התהילים מפי עוללים ויונקים ייסדת עוז להשבית אויב ומתנקם וסיבת הדבר כי הילדים הם נקיים מחטאים וטהורים מכל טומאה ולכן אינו דומה הבל פה שיש בו חטא להבל פה שאין בו חטא

האם התפילה של אדם מועיל לזולתו ומה המקור לברכות הצדיקים

 

בתורתינו הקדושה אנחנו רואים פעמים רבות שמנהיגי העם התפללו בעד אחרים. משה רבינו התפלל בעד עם ישראל שיצאו מהגלות כמו"כ התפלל בעד פרעה שיסורו המכות ממנו. כמו"כ התפלל על עם ישראל שהבורא עולם ימציא להם מאכל ומשקה במדבר. כן התפלל עליהם במלחמת עמלק וכהנה רבות. ובורא עולם שמע לתפילתם. יתירה מכך חכמינו זכרונם לברכה גילו לנו שמאוד חביב לפני הבורא יתברך שאדם מתפלל לישועת זולתו עד שאמרו כל המתפלל על חבירו הוא נענה תחילה.

כמו"כ אנו מוצאים את המושג של ברכות הצדיקים. יצחק אבינו ברך את יעקב ועשיו. יעקב בירך את אפרים ומנשה.משה רבינו בירך את עם ישראל לפני פטירתו.

 

 

 

תפילה אסור להתייאש

אסור להתייאש

המתין ארבעים שנה לזיווג. נשא אשה ונולדו לו  ילדיו הראשונים תאומים בגיל 71

סיפור מקורי ואמיתי שאירע בחודש כסליו תש"ע  09\11 במרכז הארץ

העובדה שלפנינו מחזקת את האמונה והתקוווה שאסור להתייאש מהתפילה ואף אם עשרות שנים עברו ולא נעניתם עדיין יש סיכוי טוב שתיוושעו

במרכז הארץ מתגורר יהודי תמים שבהיותו בגיל שלושים כבר התגרש פעמיים. ללא ילדים. אדם זה המתין וקיווה בציפיה גדולה למצוא את זיווגו ולהיוושע בזרע של קיימא התפלל על כך רבות ולא זכה לישועה . האיש לא התיאש אף שכבר עליו כארבעים שנים שהוא גרוש . בהתקרבו לגיל שבעים מצא את זיווגו. אשה בסביבות גיל החמישים בהגיעו לגיל 71 ואשתו לגיל 52 נולדו להם תאומים זכרים הסיפור נראה תלוש מן המציאות אבל הוא אמיתי [במערכת שמורים הפרטים של האדם וכתובת מגוריו המדויקים] והדבר פורסם בכל העיר ומעתה אנו מפרסמים אותו קבל עולם ומלואו בתקווה לחזק ידיים רפות וישועת השם כהרף עין [ראה מאמר אין ייאוש בשום אופן]

 

ת__ק_ש__ור_ת

סַכָּנַת הַתִּקְשֹׁרֶת / סִפּוּרוֹ שֶׁל יְהוּדִי מִנִּפְגְּעֵי הַתִּקְשֹׁרֶת

לְאַחַר חַג הַסֻּכּוֹת שְׁנַת תש"ס, הִשְׁכַּמְתִּי קוּם לְבֵית הַכְּנֶסֶת לִתְפִלַּת שַׁחֲרִית, וְסִפְּרוּ לִי עַל רְעִידַת אֲדָמָה נוֹרָאָה שֶׁפָּקְדָה אֶת טוּרְקִיָּה. הָיָה זֶה לִי לָרִאשׁוֹנָה שֶׁשָּׁמַעְתִּי עַל כָּךְ. אֵין לְתָאֵר אֵיזוֹ תְּפִלַּת שַׁחֲרִית הָיְתָה לִי בְּיוֹם זֶה. הִתְבּוֹנַנְתִּי בְּכֹחוֹ הֶעָצוּם שֶׁל בּוֹרֵא עוֹלָם וְגֹדֶל יְכָלְתּוֹ, וְנִזְכַּרְתִּי בַּפָּסוּק "הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד". וְכִי מַהוּ כֹּחַ הָאָדָם?! כַּמָּה כְּבָר יָכוֹל הוּא לְהָרִים? חֲמִשִּׁים קִילוֹגְרָם יוֹתֵר אוֹ פָּחוֹת! וְאִלּוּ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, מַבִּיט לָאָרֶץ - וְהוֹפְכָהּ עַל יוֹשְׁבֶיהָ. וּכְמוֹ כֵן נָפְלָה עָלַי אֵימַת הַדִּין בְּפַחַד גָּדוֹל לִרְאוֹת הָכֵיצַד דִּין שָׁמַיִם יָכוֹל לְנַסּוֹת פִּתְאוֹם בְּנֵי אָדָם הַשְּׁרוּיִים בְּשַׁלְוָה וְנַחַת, זֶה בִּמְכוֹנִיתוֹ וְזֶה בַּחֲנוּתוֹ וְזֶה בְּבֵיתוֹ. רְחוֹבוֹת שְׁלֵמִים הוֹמִים מֵאֲנָשִׁים וְנָשִׁים הָעוֹסְקִים בְּעִסְקֵיהֶם בְּנִיחוּתָא, בְּבַת אַחַת נֶהֱפַךְ עֲלֵיהֶם בֵּיתָם לְקִבְרָם. תּוֹךְ 45 שְׁנִיּוֹת - אֵין בַּעַל, אֵין אִשָּׁה, אֵין יְלָדִים, אֵין עֵסֶק, אֵין בַּיִת. אֲנָשִׁים נֶעֱלָמִים, נֶעֱדָרִים, טְמוּנִים תַּחַת טוֹנוֹת שֶׁל בֶּטוֹן. סְדוֹם וַעֲמוֹרָה תּוֹךְ פָּחוֹת מִדַּקָּה.

וְכֻלִּי הִתְפַּעֲלוּת - מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה', כֻּלָּם בְּצֶדֶק וּבְיֹשֶׁר עָשִׂיתָ, אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא, הַכֹּל בְּחֶשְׁבּוֹן, הַכֹּל בְּתַכְלִית דִּקְדּוּק הַדִּין. וּבֶאֱמֶת, זְמַן רַב לֹא הִתְפַּלַּלְתִּי בְּכַוָּנָה וּבְהִתְרַגְּשׁוּת, בְּאֵימָה וְרֶתֶת כְּמוֹ אוֹתוֹ בֹּקֶר.

גָּמַרְתִּי אֶת הַתְּפִלָּה, וְאֵינִי מַפְסִיק מִלְּהִשְׁתּוֹמֵם. מַבִּיט אֲנִי הַשָּׁמַיְמָה וּמִתְרַגֵּשׁ מֵעָצְמַת בְּרִיאַת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, מֵעָצְמַת כֹּחוֹ שֶׁל בּוֹרֵא עוֹלָם שֶׁעוֹשֶׂה בְּעוֹלָמוֹ כִּרְצוֹנוֹ, וְכֹחוֹ וּגְבוּרָתוֹ מָלֵא עוֹלָם, וּבִתְמִימוּת רָץ אֲנִי תֵּכֶף לְכִוּוּן הָרַדְיוֹ שֶׁבַּבַּיִת, לִשְׁמֹעַ מִ"מָּקוֹר רִאשׁוֹן" אֶת פִּלְאֵי הַבְּרִיאָה. וְהִנֵּה, תֵּכֶף בִּפְתִיחַת הָרַדְיוֹ - מַה קּוֹלְטוֹת אָזְנַי? פַּרְשָׁן מְסֻיָּם שׁוֹאֵל אֶת אַחַד הַמַּדְעָנִים: הֵיאַךְ אַתָּה מַסְבִּיר אֶת "מִקְרֵה" רְעִידַת הָאֲדָמָה בְּטוּרְקִיָּה? וְהַלָּה מְשִׁיבוֹ בְּחִצֵּי לְשׁוֹנוֹ אֶת נְסִבּוֹת הַ"מִּקְרֶה" בְּשִׁיטָה מַדְעָנִית מֻבְהֶקֶת - וְשֵׁם אֱלֹקִים לֹא יַזְכִּירוּ וְלֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיהֶם. נָכוֹן, אֱמֶת שֶׁמַּנְהִיג הקב"ה עוֹלָמוֹ בְּדֶרֶךְ טֶבַע, אֲבָל אָסוֹן נוֹרָא הוּא לִשְׁמֹעַ אֲנָשִׁים הַטְּבוּעִים בְּבֹץ הַכְּפִירָה, וְהַמִּקְרֶה וְהַטֶּבַע הוּא סוֹף רְאִיָּתָם.

אֶת הָאֱמֶת אֹמַר - מַמְשִׁיךְ מְסַפֵּר הַסִּפּוּר - בְּבַת אַחַת כָּל הַהִתְלַהֲבוּת, הַיִּרְאָה וְהַמּוֹרָא שֶׁהָיוּ לִי, נֶעֶלְמוּ כָּלִיל... וְאֵין צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ...

זוֹהִי דֻּגְמָא קְטַנָּה מֵאֶחָד מִנִּפְגְּעֵי שְׁמִיעַת הָרַדְיוֹ, וַהֲלֹא סִפּוּרִים כָּאֵלּוּ הֵמָּה מַעֲשִׂים שֶׁבְּכָל יוֹם, לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי הַפּוֹלִיטִיקָה שֶׁלָּהֶם בְּפַרְשָׁנוּת שֶׁכְּאִלּוּ כָּל הַנְהָגַת הָעוֹלָם תַּחַת יָדָם וְהֵמָּה הַמַּנְהִיגִים מַהֲלַךְ הָעוֹלָם תּוֹךְ הִתְכַּחֲשׁוּת וְהִתְנַכְּרוּת גְּמוּרָה מִמִּי שֶׁבְּרָאָם וִיצָרָם, כְּאִלּוּ וּבְיָדָם לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם, כְּאִלּוּ וּבְיָדָם לִשְׁמֹר עַצְמָם מִכָּל מִילְיוֹנֵי אוֹיְבֵינוּ בְּנֶפֶשׁ הַסּוֹבְבִים אוֹתָנוּ, כְּאִלּוּ וּבְיָדָם לָתֵת אוֹ לֹא לָתֵת אֶת הָאָרֶץ, וְהַכֹּל מִתּוֹךְ שַׁחְצָנוּת וִיהִירוּת.

וְזֶהוּ שְׁאֵרִית מְחִיַּת עֲמָלֵק שֶׁנּוֹתְרָה לְהִמָּחוֹת עַל יָדֵינוּ, וּשְׁאֵרִית זוֹ קָשָׁה מִכָּל הַמִּלְחָמוֹת לַה' בַּעֲמָלֵק שֶׁהָיוּ בְּכָל הַדּוֹרוֹת. אָדָם פּוֹתֵחַ רַדְיוֹ - שׁוֹמֵעַ אֲנָשִׁים יְהוּדִים מְדַבְּרִים בְּעִבְרִית, וּבְתַרְמִית אֵינָם מַכְרִיזִים עַל עַצְמָם בַּגָּלוּי מֶרֶד וּכְפִירָה בַּה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל, אוּלָם כְּפִירָתָם טְמוּנָה עָמֹק עָמֹק בְּמַעֲמַקֵּי לִבָּם, וּבְלָשׁוֹן חֲלַקְלַקּוֹת מַשְׁחִילִים וּמַחְדִּירִים הֵמָּה אֶת הַכְּפִירָה בְּמֹחַ הַשּׁוֹמֵעַ טִפִּין טִפִּין. וְזוֹ הַסַּכָּנָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר - כְּשֶׁהָאוֹיֵב נוֹתֵן הַרְגָּשָׁה שֶׁאֵין מַה לְּפַחֵד מִמֶּנּוּ וְשָׁלוֹם לוֹ עִם מְבַקְּשֵׁי נַפְשׁוֹ, וְלַסּוֹף צָד אֶת טַרְפּוֹ וּמַכֵּהוּ מַכַּת נֶפֶשׁ.

כַּמָּה חוֹזִים אָנוּ - בַּמִּקְרֶה הַמְסֻפָּר וּבַדּוֹמִים לוֹ - בִּנְבוּאָתָם שֶׁל גְּדוֹלֵי וּקְדוֹשֵׁי יִשְׂרָאֵל הַמּוּבָאִים לְעֵיל בְּפֶרֶק נְבוּאוֹת חז"ל, שֶׁטּוֹבִים וְצַדִּיקִים יִכָּשְׁלוּ בִּשְׁמִיעַת וּבְדִבּוּרֵי כְּפִירָה וּמִינוּת בְּסוֹף הַיָּמִים. כַּמָּה נֶחְשָׁב הַיּוֹם אָדָם לְקִיצוֹנִי וּמֻבְדָּל מֵהַחֶבְרָה וּכְמִי שֶׁאֵינוֹ מִן הַיִּשּׁוּב כַּאֲשֶׁר נִמְנָע הוּא מִלִּשְׁמֹעַ רַדְיוֹ. וַהֲרֵי זֶה פֶּלֶא! בְּסַךְ הַכֹּל אָדָם אֵינוֹ מְעֻנְיָן לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵיהֶם שֶׁל שׂוֹנְאֵי תּוֹרָה וּמִצְווֹתֶיהָ, אֵינוֹ רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵיהֶם שֶׁל רוֹמְסֵי הַתּוֹרָה וַחֲכָמֶיהָ. אֶחָד שֶׁכָּזֶה אֵינוֹ נֶחְשָׁב לְאָדָם מִן הַשּׁוּרָה, פָנָטִי, קִיצוֹנִי, מִנְּטוּרֵי קַרְתָּא וְכַדּוֹמֶה...

רַבּוֹתֵינוּ ז"ל דָּרְשׁוּ אֶת הַפָּסוּק "מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת" - מִי גָּרַם לַצַּדִּיקִים שֶׁיִּתְבַּזְבֵּז שֻׁלְחָנָם לֶעָתִיד לָבוֹא? קַטְנוּת אֱמוּנָה שֶׁהָיְתָה בָּהֶם! וְהוּא מִדְרַשׁ פְּלִיאָה; מִצַּד אֶחָד קְרוּאִים בְּשֵׁם צַדִּיקִים, וּמֵאִידָךְ - קְטַנֵּי אֲמָנָה. כַּמָּה הַיּוֹם בְּיָמֵינוּ אֵין זוֹ קֻשְׁיָה. בְּמוֹ עֵינֵינוּ רוֹאִים אָנוּ אֲנָשִׁים צַדִּיקִים בְּכָל דַּרְכָּם וַחֲסִידִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם, וְעִם כָּל זֶה שׁוֹמְעִים דִּבְרֵי כְּפִירָה וְאֶפִּיקוֹרְסוּת מִבְּלִי לְהִזְדַּעְזֵעַ וּלְהֵחָרֵד, וְהַטִּפְטוּף חוֹדֵר לְלִבָּם וּמְצַנֵּן לָהֶם אֶת אֱמוּנָתָם, שֶׁהֲרֵי מִתְחַשְּׁבִים הֵמָּה בְּפַרְשָׁנוּתָם, בְּהַשְׁעָרוֹתֵיהֶם, בְּכֹחָם וְכוּ', וַהֲרֵי זוֹ קַטְנוּת אֱמוּנָה לִרְאוֹת בָּהֶם כְּפִי שֶׁהֵם רוֹאִים בְּעַצְמָם - כֹּחַ מִבִּלְעֲדֵי ה', וְעַל זֶה מִתְבַּזְבֵּז שֻׁלְחָנָם שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא.

כַּמָּה שְׁמִירָה עַל שְׁמִירָה צְרִיכִים אָנוּ לִשְׁמֹר אֶת אֱמוּנָתֵנוּ שֶׁלֹּא תִּפָּגֵם, חַס וְחָלִילָה. וְאִם הַ"חֲזוֹן אִישׁ" זצ"ל כּוֹתֵב שֶׁ"הָאֱמוּנָה נְטִיָּה דַּקָּה מֵעֲדִינוּת הַנֶּפֶשׁ", הֲרֵי שֶׁמְּגַלֶּה לָנוּ בָּזֹאת לְהוֹצִיא מִטָּעוּת הֶהָמוֹן שֶׁהָאֱמוּנָה הִיא דָּבָר פָּשׁוּט וְיַצִּיב אֵצֶל כָּל הַבָּא לְהַחְשִׁיב עַצְמוֹ כְּמַאֲמִין, אֶלָּא "נְטִיָּה דַּקָּה הִיא מֵעֲדִינוּת הַנֶּפֶשׁ". וְאִם כֵּן, כָּל סְטִיָּה קַלָּה כְּבָר מְקַלְקֶלֶת אֶת הָאֱמוּנָה, כָּל שְׁמִיעַת דְּבַר כְּפִירָה, יְשִׁירוֹת אוֹ בַּעֲקִיפִין, מְבַלְבֶּלֶת לָאָדָם אֶת יַשְׁרוּת אֱמוּנָתוֹ, וּבִפְרָט עַתָּה, שֶׁכֹּחוֹת הָרַע וְהַטֻּמְאָה מִצְטַיְּנִים בְּמִינוּת בָּאֳפָנִים מְתֻחְכָּמִים בְּיוֹתֵר, שֶׁהֲרֵי אָנוּ אֵינֶנּוּ חַיִּים בְּגֶטוֹ סָגוּר וּמְסֻגָּר עַל שְׁמִירַת הַיַּהֲדוּת. אָנוּ חַיִּים אִתָּם, אוֹכְלִים אִתָּם, עוֹבְדִים אִתָּם, וְכָל הַיּוֹם אָנוּ בְּמַשָּׂא וּמַתָּן אִתָּם. אִם כֵּן, כַּמָּה מְסֻכָּנִים אָנוּ בְּסַכָּנַת חֲדִירַת אֶרֶס הַמִּינוּת, וּלְפָחוֹת הַצִּנּוּן וְהַקְּרִירוּת מִשְּׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה הַנִּדְרֶשֶׁת, וּבִפְרָט שֶׁמְּסֻבָּבִים אָנוּ בַּעֲרָיוֹת וּבַאֲבִיזְרַיְהוּ שֶׁלָּהֶם, מַלְבּוּשֵׁי פְּרִיצוּת, עִתּוֹנִים, תְּמוּנוֹת, הַמְטַמְטְמִים אֶת הַמֹּחַ מִלִּהְיוֹת חָזָק וּבָרִיא בֶּאֱמוּנָה וְיִרְאָה, אִם כֵּן, בָּא זֶה וּמַפִּיל אֶת זֶה, שֶׁהֲרֵי אֱמוּנָה וּקְדֻשָּׁה תְּלוּיִים הֵמָּה אֶחָד בַּשֵּׁנִי, וּכְשֶׁהָאָדָם נִכְשָׁל בַּעֲרָיוֹת וּבַאֲבִיזְרַיְהוּ כִּפְגַם הָעֵינַיִם, מִתְטַפֵּשׁ מֵאֱמוּנָתוֹ, כַּיָּדוּעַ מִכָּל הַסְּפָרִים וּמֵהַנִּסָּיוֹן הַפָּשׁוּט.

זֶהוּ קְשִׁי הַמִּלְחָמָה הָאַחֲרוֹנָה - הַתְקָפָה עַל הַמֹּחַ וְהַלֵּב. עַל הַמֹּחַ - בִּלְבּוּלֵי כְּפִירָה מֵעַצְמָאוּת הַשִּׁלְטוֹן הַדּוֹגֵל בַּ"אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד", וּכְמוֹ כֵן הַתְקָפָה עַל הַלֵּב, מְקוֹר הַחֲשָׁקִים וְהַחֲמָדוֹת, לְהַנְצִיץ וּלְהַבְרִיק לוֹ חִשְׁקִי הָעוֹלָם וְתַאֲווֹתָיו הָאֲסוּרִים, וּכְמוֹ כֵן לְהַטְבִּיעוֹ בְּחַיֵּי הַמּוֹתָרוֹת, וּבְכָךְ לְהַכְנִיס אֶת הָאָדָם עָמֹק עָמֹק בִּקְלִפַּת הַחֹשֶׁךְ שֶׁל הָעוֹלָם, וּכְתוֹצָאָה מִכָּךְ לִגְרֹם לוֹ הֶסַּח הַדַּעַת מֵעֲרָכִים בַּעֲלֵי עֶרֶךְ נִשְׂגָּבִים, הַמַּבְטִיחִים חַיֵּי עוֹלָם הַזֶּה מְאֻשָּׁרִים וְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא, וּלְהָמִירָם בַּעֲרָכִים נִפְסָדִים שֶׁל הָעוֹלָם שֶׁאַחֲרִיתָם יָגוֹן וַאֲנָחָה בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת.


 
  • «
  •  Start 
  •  Prev 
  •  1 
  •  2 
  •  3 
  •  4 
  •  5 
  •  Next 
  •  End 
  • »
Page 1 of 5
Click on this banner and Recommend to a friend
הנך נמצא ב: דף הבית hidden שונות

Prayer

iStock_000004156857XSmall

Will soon

Dear soul family

iStock_000008928925XSmall


Help Lyakircm immortalized them on

Important moments in your

iStock_000007388713XSmall

Pray Lhtzlhtcm

Simchat Bar Mitzvah

iStock_000009359919XSmall

Pray for the success Tzatzaichm

  • Login
    Pre-text
    Post-text
  • Create an account
    *
    *
    *
    *
    *
    Fields marked with an asterisk (*) are required.