• Personal-prayer
Hebrew (Israel)English (United Kingdom)
הרשם לאתר וזכה בתפילה וברכה על ציון הרשב"י הקדוש. שנה טובה ומתוקה
 

תורה מן השמים

תורה מן השמים - כדוריות העולם

תורה מן השמים

כדוריות העולם

ממתי ידועה צורת כדור הארץ??

כל תלמיד יודע כי היוונים הקדמונים היו סבורים שהעולם הוא משטח רחב הניצב על זנבות שלשה לוייתני ענק. והיו שהאמינו שהמשטח מוחזק על ידי שלשה פילים אדירי מימדים. כך או כך לכולם היה ברור שרעידות האדמה נגרמות כתוצאה מתזוזה כלשהיא של מחזיקי העולם... תיאוריית המשערים שהעולם כדורי, היתה נחשבת בלתי סבירה ובלתי הגיונית לחלוטין.

 

מאז גילה קולומבוס את יבשת אמריקה לפני כחמש מאות שנה (בשנת ה'רנ"ב-1492) לאחר שביקש להגיע להודו שבמזרח עלי ידי מסע לצד מערב מתוך ביטחון שהעולם כדורי, והגיע ליבשת חדשה, החלו אנשי המדע להבין כי אכן צורת העולם כדורית. וזאת, יש להדגיש, בניגוד גמור לדיעה אשר עדין היתה רווחת בקרב ההמון באותה תקופה, כי הארץ היא שטוחה.

 

גישה זו שהארץ כדורית הלכה והתחזקה, ובדורות האחרונים קיבלה חותמת מדעית מוחלטת וברורה – בפרט לאור תצלומי העולם מן החלל, עד אשר תאורית המשטח הניצב על גבי לוויתנים ופילים מעלה חיוך על פנינו. ובכל זאת, אם נזכור שהנתון היחיד אשר היה לפני אנשי העולם באותה תקופה הי רק משטח של שדות והרים למלא העין, הרי שלא היתה להם שום סיבה להניח שהעולם כדורי. ובפרט שלפי שגילה ניוטון את כח המשיכה, לא היה שום הגיון לומר שהעולם המאוכלס בבני אדם ובעלי חיים (וחפצים שונים) הוא כדורי, והבריות שבצידו השני עומדות כשראשיהן למטה ורגליהן למעלה, ואינן נופלות ממנו...

 

התגלית של המדענים כבר כתבו הרשב"י לפני כאלפיים שנה

והנה בזוהר הקדוש (ויקרא דף י, א) אשר נכתב לפני כאלפיים שנה נכתבו דברים אשר לבטח היו אומות העולם בזמנם מביטים בהם כבדמיונות ח"ו (לא פחות ממבטם של חלק מן ההמון כיום על דברים מסויימים מדברי חז"ל, כגון אודות עולם הבא, והגאולה העתידה, וכדו') וכך אומר הרשבי בזוהר:

 

"כל ישובא מתגלגלא בעיגולא ככדור (כל הישוב – כלומר, העולם והאנושות שעליו – מתגלגל בעיגול ככדור) אלין לתתא ואלין לעילא (אלה – כלומר, חלקם – מתגוררים למטה, בתחתית הכדור, ואלה למעלה) כל אינון בריין משניין בחזווייהו משנויא דאוירא, כפום כל אתר ואתר, וקיימין בקיומייהו כשאר בני נשא. (וכל אלה הבריות – המתגוררים בחלקים השונים של הכדור – שונים בחזותם – בצבעם, בקלסתר פניהם, וכדו', - מחמת שינוי מזג האויר, כפי מזג האויר של כל מקום ומקום. אולם עומדים הם כשאר בני אדם). ועל דא איתא אתר בישובא (ועל כן יש מקום בעולם) כד נהיר לאלין, חשיך לאלין. לאלין יממא, ולאלין לליא. (כאשר אור לאלה, חושך לאלה. לאלה יום, ולאלה לילה) ואית אתר דכוליה יממא, ולא אישתכח ביה ליליא בר בשעתא חדא זעירא. (ויש מקום בעולם שמואר תמיד ולא יימצא בו לילה אלא זמן מועט) וכו'. דהכי כתיב (שכך כתוב) אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך! (תהילים קלט) ורזא דא איתמסר למאריהון דחכמתא (וסוד זה נמסר לבעלי החכמה – חכמת התורה) וכו'."

בקטע קצר וקולע זה של הרשב"י בזוהר הקדוש נכללות מספר ידיעות נכבדות:

 

א.     העולם בצורת כדור. ולא כהבנת אנשי המדע דאז שהעולם בצורת משטח.

ב.      ובכל זאת, לא רק בחציו העליון מתגוררים בני אדם, אלא גם בחציו התחתון.

ג.       גם בני אדם שבמחצית הכדור התחתון קיימים ועומדים (כלומר רגליהם דורכות על אדמת הכדור) כשאר בני האדם שבמחצית העליונה. כח המשיכה.

ד.      על אף הדמיון והשויון בצורות ובמצב בני האדם שבשני חלקי הכדור, חזות פניהם, צבעם, וכדו' שונים ממקום למקום (כושים, אדומי העור, צהובי העור וכו').

ה.     השוני שבחזות בני האדם במקומות השונים נובע כתוצאה מהבדלי מזג האויר שבין המקומות.

ו.       בחלק מן העולם, כאשר לאלה יום לאלה לילה, וכשלאלה לילה לאלה יום.

ז.       ויש מקום בעולם שמואר תקופה ארוכה וחשוך זמן קצר.

- - -

חכמי תורת ישראל היו מודעים לעובדה שהמידע שבידם איננו ידוע לאנשי המדע דאז, ואף אמור להיות תמוה ומוזר בעיניהם. בסוף דברי הזוהר הנ"ל חז"ל מגדירים מידע זה בשם סוד. חכמינו ז"ל גם מצהירים שמקור המידע אינו באמצעות מחקר שבוצע, אלא כך נמסר להם, לבעלי חכמת התורה. ("ורזא" דא "איתמסר" למאריהון דחכמתא). כלומר מקור המידע אינו טבעי, אלא תורני.

 

האין די בכך בכדי להווכח שהתורה, מן השמים היא???

[מאת הרב זמיר כהן]

 

תורה מן השמים החיים שלאחר המוות

החיים שלאחר המוות

מסדרת תורה מן השמים

המוות, חידלון?

לפני שנים ספורות יצאו עיתונים רבים בארץ ובעולם בכותרות רעשניות המכריזות כי לראשונה טוענים אנשי מדע כי יש חיים לאחר המוות!!

נצטט כאן לדוגמא כתבה מן העיתונות (צילום הכתבה מופיע בחוברת הידועה "החיים מדוע ולשם מה" עמ' 16):

יש חיים אחרי המוות טוענים – בפעם הראשונה – אנשי מדע רופאים ופסיכיאטרים שחקרו במשך שנים ארוכות חולים שנחשבו מבחינה רפואית למתים, וחזרו אחר-כך לחיים – מצאו קווים משותפים בסיפוריהם המעידים, לדבריהם, כי המוות אינו חידלון.

 

ד"ר רימונד א. מודי, רופא צעיר המתחמה בפסיכיאטריה ובעל תואר בפיוסופיה מאוניברסיטת ווירג'יניה מביא בספרו "חיים לאחר המוות" שיצא לאור לאחורנה, עדויות של אנשים ש"ראו את המוות"; חולים קשים או פצועי-תאונה שהוכרזו מתים אך נשארו בחיים כ"ניסים רפואיים". הם מספרים על ניסיונם בוואריאציות שונות, אך אלמנטים מסויימים משעות או רגעי "הפטירה" חוזרים בכל הסיפורים:

מנהרה אפילה, אור גדול וחזק שהיה "ישות" שופעת אהבה ללא קץ. הישות דברה עמם בדרך של העברת מחשבות. הם ראו את כל הנעשה סביב גופם הגשמי שעזבו "למטה". כולם סיפרו פרטי פרטים על שולחן הניתוחים עליו "נפטרו" או על המונית המרוסקת בה "נהרגו", פרטים מדוייקים עד לפרט הרפואי הקטן ביותר, והרופאים שטיפלו בהם אינם מבינים איך קלטו אותם שעה שהיו מתים לפי כל כללי הרפואה ללא דופק, ללא נשימה וללא גלי-מוח.

 

"ידעתי שאני נפטרת", סיפרה אשה ש"נפטרה", "אך לא יכולתי לעשות דבר, כי אף אחד לא שמע אותי. יצאתי מתוך הגוף, אין לי ספק בכך, כי ראיתי את גופי מונח על שולחן הניתוחים ושמעתי את הרופאים "מוותרים" עלי, הרגשתי נורא, כי לא רציתי למות. פתאום ראיתי אור. הוא היה עמום תחילה אך התחזק. זה היה אור עצום, קשה לתארו. הוא עטף את הכל, אך לא סינוור אותי ויכולתי להמשיך לראות את חדר-הניתוחים. כשהאור הגדול היה עלי – או נכון יותר, כשהייתי בתוכו – לא הבנתי מה קורה, אך כשהאור שאל אותי אם אני מוכנה למות, היתה לי הרגשה כאילו שאני מדברת עם אדם. אך זה לא היה אדם. זה היה האור שדיבר... שהתקשר. ידעתי שהאור יודע שלא הייתי מוכנה למות. היתה לי הרגשה כאילו אני נבחנת. הרגשתי כל-כך טוב. הרגשתי ביטחון ואהבה. קשה לתאר, קשה להסביר..."

 

עדה נוספת, סוזי הולדה, מתארת את "כמעט המוות" שלה כך: "הוחשתי לבית חולים בחודש החמישי להריוני מכיוון שהייתי חולה מאוד. הרופאים היו בלחץ והחליטו על ניתוח קיסרי דחוף, אולם אני הייתי חסרת דאגה. אני חושבת שבשלב הזה כבר גמל בליבי ההחלטה להסתלק... לאחר מכן אני זוכרת, שאיבדתי את ההכרה. הדבר הבא שאני זוכרת הוא שאני מביטה מעל גופי, כשאנשים רכונים מעליו.

אחר כך ראיתי עיגול מקרין אור לבן, ובתוכו אור כחול, ומצאתי את עצמי נשאבת לתוך האור הכחול. שלווה רוגע ויופי מוחלטים הקיפו אותי. התחושה היתה כמו לצוף. נשאבתי עמוק לתוך מנהרה, שבקצה היה אור, ובתוכה שמעתי קול מדבר אלי: 'האם את באמת חושבת שעשית מה שהיית צריכה לעשות? האם את מתכוונת להשאיר את ילדך סימון בן השלוש לבדו?' הקול הזה חזר על עצמו ברכות שוב ושוב. חשבתי לעצמי: 'אילו אנשים ידעו באמת מהו פירושו האמיתי של המוות, הם לא היו פוחדים, מכיוון שאין זה משנה מה קורה לגוף שלך, אתה אינך נמצא בו. אתה תודעה משוחררת ומלאת אור'. הבנתי שזהו רגע הבחירה. יכולתי להמשיך לתוך האור, אך מצאתי את עצמי נשאבת בחזרה. היה מין רעש כזה, ופתאום מצאתי את עצמי בתוך הגוף שלי, כשמסביבו אינפוזיות והמולה גדולה.

 

מי שחוקרת כבר שנים ארוכות וברצינות רבה מאוד את הנושא היא הפסיכיאטרית האמריקאית הנודעת אליזבת קובלר-רוס. "אני יודעת מעבר לכל צל של ספק, כי החיים ממשיכים לאחר המוות הפיזי", כך מסכמת רוס מחקר של למעלה מ- 20 שנה. מטבעי אני מאוד סקפטית, ועל כן בחנתי בקפידה כל היבט של החוויה הזו. גיליתי, למשל, שאנשים שמגופם נקטעו אברים, סיפרו כי כשעזבו את גופם, כנשמות שוב היו שלמים. יתר על כן, עיוורים מלידה תיארו בפני בדיוק מדהים מה לבשו האנשים שהיו בחדר בו גופם הי מונח, אילו תכשיטים ענדו ומה עשו. זה הרי בלתי אפשרי! כיצד הם יכלו לדעת זאת?"

 

קובלר-רוס אינה רואה כל צורך או טעם לשכנע אנשים אחרים באמיתות התופעה. "אלו שפתוחים לשמוע – ישמעו, ואלו שאוטמים את אוזניהם – יזכו להפתעה..." היא פוסקת.

 

חקר תופעת ה"כמעט מוות" מצביע על אלמנטים רבים המשותפים למיליוני עדים (30 מיליון!) מכל קצוות כדור הארץ. התיאור הראשוני והמשותף לכולם הוא ריחוף מחוץ ומעל לגוף הפיזי. העדים מספרים, כי היו ערים לכל האירועים שהתרחשו סביבם. לאחר מכן רובם מתארים הימצאות בסביבה מוארת ובעלת יופי פנימי "וגלישה" דרך מנהרה חשוכה לעבר או בהיר. רבים מספרים על קול שדיבר אליהם.

 

נכים סיפרו על תחושה של השתחררות מכבלים, וכמעט כולם צייני את היעלמות הפחד האנושי מאותו הדבר המסתורי הקרוי "מוות".חוקרי התופעה מצביעים בראש ובראשונה על העובדה, כי לא ייתכן שאלמנטים זהים יחזרו בעדויות של מיליוני אנשים, אלא אם כן אכן חוו כולם משהו אמיתי.

ספר מרתק בשם "LEBEH" ("חיים"), אשר ראה אור השנה בגרמניה המערבית ושובה שם לבבות צעירים ומבוגרים כאחד, טוען כי האדם המודרני, בן המאה ה- 20, אומנם שואל את עצמו שאלות כמו: "מאין אני בא" ו"לאן אני הולך", אולם מכיוון שנקודת המבט שלו על החיים היא חומרית בלבד, הוא נוטה להתחמק מנושא המוות ואף מפתח פחדים וחרדות בקשר לכך.

 

החיים הארציים, קובע הספר, הינם רק חלק מן החיים האמיתיים. הם תחנת ביניים במסע הנשמה. זוהי תקופת לימוד עבור הנשמה. כדור הארץ הוא בית הספר.

 

הנשמה, לפי "חיים" חוזרת לגוף הפיזי ברגע הלידה וקשורה אליו עד למוות, שאינו אלא כהסרת בגד מגוף. לעיתים הנשמה יוצאת מן הגוף, במיוחד בעת שינה עמוקה ובמצב של חוסר הכרה. אולם בניגוד למוות, במצבים אלו היא עדיין מחוברת לגוף בחוט דק של אנרגיה.

 

יוהה שנל, תרפיסטית מגרמניה, מספרת כי במשך 20 שנה היתה עדה לתהליכי מוות רבים, ותמיד לאחריהם היתה מסוגלת להבחין בהעתק אנרגטי של המבנה האנושי לובש צורה מעל הגוף הפיזי בו כבו החיים.

 

ואולי המעניין מכל הוא, שהחוקרת, קובלר-רוס, עברה בעצמה חוויה של "כמעט מוות". "יש הבדל גדול בין חקר עדויות של אנשים אחרים לבין התנסות אישית", היא אומרת, "בצחוק אני אומרת לעצמי, שהמקרה שלי היה יפה יותר מכל אותם 20,000 מקרים שחקרתי. אחרי שהיית פעם אחת בתוך ה אור הזה וחווית את הרוגע והאהבה, זה משנה לחלוטין את כל ערכיך ואת איכות חייך. עד כאן מן העיתונות.

 

אגב, המספר הרב של השבים לחיים בדורינו, מוסבר על ידי פרופסור קנט רינג, פרופסור לפסיכולוגיה תודעתית באוניברסיטת קונטיקט ומייסד מחלקת חקירת "תופעת כמעט מוות" באוניברסיטה, בכך ש"טכניקות ההחייאה החדשניות בזמנינו החזירו אנשים רבים ממצב של כמעט מוות אל החיים".

לאנשי המדע נודע לראשונה בזמנינו כי יש חיים לאחר המוות. ומה תורת ישראל אשר ניתנה לפי אלפי שנים אומרת בענין??

- - -

"וזכור את בוראך בימי בחרותיך, עד אשר לא יבואו ימי הרעה, והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ (אלו ימי הזקנה) וכו' עד אשר לא ירתק חבל הכסף וכו' וישוב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה" (קהלת יב, א-ז –מחברו שלמה המלך ע"ה)

 

תורת ישראל, אשר הקדימה את המדע – מעצם היותה על אנושית, לא רק ידעה שיש חיים לאחר המוות, היא גם גילתה לעמנו את אשר עתיד להתרחש עם האדם לאחר מות הגוף! מתוך אין ספור פרטי מידע שבתורה, נצטט כאן מתוך התורה שבעל פה מספר משפטים אשר האחרון שבהם נוגע לענינו בגדר מעט המכיל את המרובה.

 

"הסתכל בשלשה דברים – ואין אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מאין באת, מטיפה סרוחה. ולאן אתה הולך, למקום עפר רימה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא". (אבות ג, א)

 

עתה נתמקד בהתיחסות התורה לדברים האמורים במחקרים החדשים.

ובכן, התבוננות במחקרים אלו אשר תמציתן מובאת בכתבה הנ"ל (וראה עוד ביתר הרחבה בחיבורינו "תשע תשובות ושאלה" מתוך סדרת "תורה מן השמים", פרק ראשון) מחדשת לבן הדור המודרני חמשה נתונים מרכזיים:

א.    קיימת אפשרות של חזרה לחיים לאחר מוות קליני.

ב.     הנפטרים רואים לאחר מותם אור גדול וחזק אשר הוא "מציאות של מישהו" השופע אהבה ללא קץ. הוא מדבר עמהם בדרך של העברת מחשבות.

ג.      הנפטרים רואים את חייהם עוברים לפניהם בשברירי בזק, אך בסדר כרונולוגי, במהירות מופלאה.

ד.     קרובים וידידים אשר נפטרו קודם לכן, יוצאים לקראת הנפטר.

ה.    המתים מסוגלים לדעת את כל הנעשה מסביב לגוף גשמי המונח למטה (גם מי שהיה עיוור בחייו![1]).

 

למרבה הפלא (?) כל חמשת הנתונים הנ"ל, והרבה יותר מהם, מופיעים בתורה בכמה וכמה מקומות, ואף מבוארים ומפורטים ומוסברים יותר מן המחקרים המדעיים. נצטט נא בזה כמה מהם.

 

א. קיימת אפשרות של חזרה לחיים לאחר מוות קליני.

במסכת שמחות (תחילת פרק ח') נאמר: "יוצאין לבית הקברות ופוקדין על המתים עד שלשה ימים. מעשה שפקדו אחד וחי עשרים וחמש שנים, ואחר כך מת".

כלומר, עד שלשה ימים מהקבורה יש לצאת לבית הקברות ולבדוק אם הנקבר לא שב לחיים. מכיון שעד שלשה ימים קיימת אפשרות של חזרה לחיים (!) [וראה בפרישה סימן שצ"ד שזהו דוקא בימיהם שהיו קוברים בכוכים]. ומעשה שפקדו אחד, וחי עשרים וחמש שנה.

ובתלמוד (בבא בתרא י, ב) מסופר על רב יוסף בנו של רב יהושע שנפטר ושב לחיים. אמר לו אביו מה ראית? אמר לו, עולם הפוך (-מכאן) ראיתי. עליונים (אנשים שנחשבו כאן לנכבדים מחמת עושרם וכדו') למטה, ותחתונים (אנשים שנחשבו כאן לפשוטים, אך היו עובדי האלקים כראוי) למעלה. אמר לו אביו: עולם ברור ראית!

 

ועוד מסופר בתלמוד (ראש השנה יז, א) על רב הונא בנו של רב יהושע ששב לחיים וסיפר לרב פפא שאמנם היה אמור למות "ואמר להו הקדוש ברוך הוא הואיל ולא מוקים במיליה, לא תקומו בהדיה". (-אמר להם הקדוש ברוך הוא, הואיל ואינו מעמיד על מדותיו – אלא מעביר על מדותיו, אף אתם לא תעמדו על הדין איתו לדקדק אחריו). כלומר רב הונא זכה אף לשמוע את סיבת שיבתו לחיים. וראה עוד בזוהר הקדוש להרשב"י במעשה הינוקא שהתפלל על אביו, שהוא זקוק לו כדי ללמוד, ושב אביו לחיים.

 

ב. הנפטרים רואים לאחר מותם אור גדול וחזק אשר הוא "מציאות של מישהו" השופע אהבה ללא קץ. הוא מדבר עמהם בדרך של העברת מחשבות.

ג.

הרשב"י בזוהר הקדוש (בראשית ריח.) כותב: בשעתא דאשלימו יומי דבר נש לאפקא מעלמא, איתייהיב רשות לבר נש למחמי מה דלא הוה ליה וכו'" (בשעה שנשלמו ימיו של האדם לצאת מן העולם, ניתנת רשות לאדם לראות מה שלא היה לו רשות לראות במשך ימי חייו).

 

ידוע שגילויים עליונים משולים לאור. וראה בספר הישר (שער יד): "והעולם הוא רחב, בלא קצוות וכו' אורה גדולה אשר לא תדמה לאור העולם הזה".

עוד ראוי לציין כאן את דברי חז"ל: "הרי הוא אומר: כי לא יראני האדם וחי (שמות לג). בחייהם – אינם רואים, אבל רואים הם בשעת מתתן". (במדבר רבה, סוף נשא).

ועוד אמרו חז"ל: "כיון שבא האדם להפטר מן העולם, נגלה עליו הקדוש ברוך הוא וכו' (ילקוט שמעוני איוב, תתקכ"ב).

 

ג. הם רואים את חייהם עוברים לפניהם בשברירי בזק, אך בסדר כרונולוגי, במהירות מופלאה

לפני המצאת המצלמה ומכשירי הסרטה וההקרנה, המנציחים את ההוה ומראים בעתיד את העבר כהוה היו דבריהם של החוזרים לחיים בלתי נתפסים בשכל: לראות את אשר נעשה בעבר?!? כיצד יתכן??

לפני אלפי שנים כתבו חז"ל משפט חד זה: "כשאדם נפטר מן העולם באים כל מעשיו ונפרטים לפניו". (ספרי, האזינו)

 

ד. קרובים וידידים אשר נפטרו קדם לכן, יוצאים לקראת הנפטר

הרשב"י בזוהר הקדושכותב, בהמשך הציטוט המובא לעיל באות ב' בדבר מתן האפשרות לאדם לראות בשעת הפטירה, נאמר כך: "אבוי וקריבוי משתכחן תמן עימיה, וחמי להון, ואישתמודע להון, ואזלין עם נשמתיה עד אתר דתשרי באתיה". (אביו וקרוביו נמצאים שם עמו, והוא רואה אותם, ומתוודע אליהם, והם הולכים ומלווים את נשמתו עד המקום אשר בו היא תשכון).

 

על אשר התרחש ביום פטירת רבי שמעון בר יוחאי מספר הזוהר הקדוש (בתחילת האדרא זוטא): "אתעטף רבי שמעון, ויתיב. (התעטף רבי שמעון בלבושו, וישב). פתח ואמר לא המתים יהללו יה וכו' אמר: הא רב המנונא סבא הכא, וסחרניה ע' צדיקי גליפן בעיטרין מנהרין כל חד וחד וכו' (הנה רב המנונא סבא נמצא כאן וסביבו שבעים צדיקים חקוקים בעטרות ומאירים כל אחד ואחד וכו') עד דהוה יתיב אמר (ובעודו יושב, אמר): הא רבי פנחס בן יאיר הכא, אתקינו דוכתיה. אזדעזעו חברייא דהוו תמן וקמו ויתבו בשיפולי ביתא וכו' (הנה רבי פנחס בן יאיר כאן, התקינו מקומו. הזדעזעו החברים שהיו שם וקמו וישבו בירכתי הבית וכו')...[אע"פ שכבר עבר זמן רב מאז נפטר רבי פנחס בן יאיר]

 

וראה עוד בתלמוד (ברכות כח) אודות רבן יוחנן בן זכאי שאמר סמוך לפטירתו: "הכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא!" (שבא אלי ללוותני. רש"י שם).

 

ה. המתים מסוגלים לדעת את כל הנעשה מסביב לגוף הגשמי.

חז"ל, אשר מקור המידע שבידם איננו נובע ממחקרי השבים לחיים ממוות קליני זמני, אלא מתורתו העמוקה והרחבה של בורא האדם, ידעו מאז את אשר אנשי המחקר יודעים זה עתה, וידעו גם את אשר אנשי המחקר עדיין אינם יודעים. חז"ל מציינים בדבריהם את משך הזמן שבו הנפש שוהה בסביבת הגוף. וכך נאמר בתלמוד ירושלמי (יבמות פרק טז, ה"ג): "כל שלשה ימים אחרי הפטירה, הנפש טסה על הגוף".

ועוד נאמר בתלמוד (שבת קנב, ב): "כל שאומרים בפני המת, יודע".

וראה עוד בתלמוד מסכת ברכות (יח, ב) אודות נשמות המשוחחות ביניהן לאחר המוות. ובמסכת בבא מציעא (פד, ב) מסופר שרבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי היה משיב לשאלות לאחר פטירתו. ובמועד קטן (כה, א) שיחת יהודה וחזקיה בני רבי חייא בקברם. ובכתובות (קג, א) אודות רבי יהודה הנשיא שהיה מגיע לביתו לאחר פטירתו בכל ערב שבת. ובתענית (כג, ב) אודות גדול בתורה שלאחר פטירתו סייע לבנו. ובשבת (קנב, ב) רב אחאי גער מתוך קברו בחופרים. ובברכות (יח, ב) זעירי מבקש פקדונו מאשה שנפטרה אשר גילתה לו את המקום שהחביאה ובישרה על פלונית העתידה להגיע למחרת לבית הקברות, כי תפטר. וראה עוד שם אודות שיחת שמואל עם המתים.                   [מאת הרב זמיר כהן]

 

 

 



[1] על פי אחת העדויות שבתיקיה של ד"ר קובלר-רוס: כימאי שהתעוור כתוצאה מהתפוצצות במעבדה, מת שנה לאח מכן מוות קליני, ושב לחיים. על אף עוורונו הוא סיפר פרטי פרטים על מותו וכל מה שראה "למטה".

 

המחזור החודשי מסדרת תורה מן השמים

המחזור החודשי

 

מסדרת תורה מן השמים

 

הכרת השלבים הפיזיולוגים של המחזור החדשי

אחת מאבני היסוד של מצוות היהדות, זוהי מצות "טהרת המשפחה". כלומר, לאחר ארבעה (ויש נוהגים חמשה) ימים מעת בא הוסת ולאחר שהתברר לאשה על ידי בדיקת עצמה, כי היא כבר נקיה לחלוטין, סופרת האשה שבעה ימים נקיים אשר בסופם היא טובלת במקוה (=בריכת מים צלולים הבנויה על פי חוקים מיוחדים המעניקים לה את התואר מקוה טהרה). מעת הוסת ועד לאחר הטבילה במקוה אסורים בני הזוג במגע פיזי ביניהם. (אגב, איסור חמור זה המכונה בספרות ההלכתית בשם אסור נדה, חל גם על רווקה. וזאת בנוסף לעצם איסור המגע אפילו במי שאינה נדה – ללא חופה וקידושין.)

 

חוק זה הנראה במבט שטחי מוזר למדי בעיני האדם הפשוט, מואר לפתע באור יקרות על ידי אנשי המדע המודרני, אשר גילו לפליאתם כי החוק "התמים" לכאורה, בנוי בטכניקה גאונית המוכיחה כי הורכבה מתוך בקיאות רחבה במבנה הפיזיולוגי של אברי גוף האדם, ובחוקים הביולוגיים לפיהם מתפקדים אותם איברים. בקיאות זו היתה חייבת להיות רחבה ושולטת בפרטי פרטים נסתרים עד כדי הזמן המדוייק בו מתרחש כל שינוי באותם איברים, בעוד שפרטים רבים התגלו לאנשי המחקר רק בדור האחרון ורק באמצעות כלי עזר מדעיים חדישים.

ואם לא די בכך, הרי מתברר כי חוק נפלא זה מעניק פתרון הולם למספר בעיות רפואיות וחברתיות קשות אשר חלק ניכר מן הזוגות הנשואים נאלץ להתמודד עימהן. דבר המגלה כי בנוסף לנ"ל, החוק הורכב מתוך מומחיות רבה גם בתחום הבריאותי-רפואי, וגם בתחום הפסיכולוגי וההורמונלי, וגם בתחום הבין זוגי מן ההיבט הסוציולוגי. וכאמור, מתוך בקיאות מפליאה בתחום הפיזיולוגי והביולוגי.

- - -

להבהרת הדברים, ניעזר בקטעים מתוך מאמרו של ד"ר אלי יוסף שוסהיים, "בריאות ואושר בחיי הנישואין" [בתוספת דברי הסבר והדגשה]:

 

מבחינה כרונולוגית קיימת התאמה מדוייקת להפליא בין המסורת היהודית לבין מדע רפואה בנוגע לשלושת השלבים או התקופות המחלקים מבחינה פיזיולוגית את המחזור החודשי של האשה.

 

תחילה נפתח בשני השלבים הראשונים, ובהמשך הדברים נעבור לשלב השלישי. בשלב הראשון – מתפרק ומתפורר הקרום הרירי המצפה את פנים הרחם וגורם לדימום.

בשלב השני – הרחם בונה מחדש את הקרום שנהרס, לשם הכשרתו לקבלת והזנת העובר המתפתח.

והנה, באמצעות כלים מדעיים חדישים התגלה כי משך היווצרות הקרום החדש הוא שבעה ימים מעת תום ההפרשה הדמית. אנשי המחקר נדהמו לגלות כי בתורה (ויקרא טו, כה-כח) נאמר שלאחר תום ההפרשה הדמית, יש להמתין שבעה ימים נקיים מדם, ורק אז רשאית האשה לטבול במקוה ובני הזוג שבים להיתירם.

 

עבור היודעים ומאמינים באמונה שלימה שלא גורם אנושי כתב את התורה, אין בדברים אלה שום פלא או חידוש. שהרי בורא העולם הוא הוא כותב התורה, ומי כבורא יודע ומכיר את פרטי ומסתרי בריאתו???

 

לפני שנציין פרט מעניין נוסף בנושא זה, חובה עלינו להדגיש שמצוות התורה לא ניתנו מטעמי בריאות בעלמא, אלא צו מלך הן אשר סיבות וטעמים רמים שטמונים בהם ועלינו לקיימם בין אם גילינו בהם איזו שהיא תועלת בריאותית וכל תועלת אחרת, ובין אם לאו. יחד עם זאת ברור לנו שבורא העולם אשר הטביע את טבע הבריאה, לא הטביע נזק בריאותי בדבר הכרוך במצוה. ואדרבה, הוא בודאי קישר בריאות וטובה בטבע פעולות ומאכלי ועניני המצוות. אך יש לזכור שאין זו סיבת ומטרת המצוה, אלא פועל יוצא המתקשר אליה בהכרח.

 

מנקודת מבט זו נוכל עתה לציין כי במקביל לגילויים הנ"ל בהם נודע לראשונה שבמשך שבעה ימים נבנה הקרום הרירי של הרחם, התברר עוד כי כל עוד לא הסתיימה בניית הקרום, מצוי פנים הרחם במצב דומה לספוג העלול לשאוב לתוכו חיידקים המגיעים מן החוץ, ולשמש מרבץ נח להתרבות ולהתפתחות מושבות חיידקים מחוללי מחלות איומות. על ידי הפרישה בימים אלו, נחסך סיכון נורא זה.

 

בין המחלות הנוגעות לענין, נציין כאן את דברי חוקרי סרטן הרחם כי "אי ההקפדה על היחסים שבין בני הזוג לפי מסורת ישראל – בעשרות השנים האחרונות, וכן המתירנות הפורחת בתקופתינו, מסבירה את אובדן ה"חיסון" הטבעי הידוע של נשים יהודיות מפני מחלה נוראה זו, ועליית שכיחותה".

- - -

ניתן להאריך רבות בפרטי ובהשלכות מצוה נפלאה זו, אשר מתוכן נוכל להיווכח בבירור גמור במה שידעו אבותינו מאז ומעולם, כי האלהים בורא האדם והעולם הוא הוא אשר כתב את התורה. אך אנו רק נציג כאן שני נתונים נוספים בקצרה, ונסמוך על הגיונו הבריא של הקורא אשר יתבונן בדברים, וירחיבם בדעתו, עד המסקנה המתבקשת.

 

א. לעיל הוזכרו שני השלבים הראשונים. התפרקות הקרום הרירי, ובנייתו מחדש. שלבים אשר כאמור התורה הכירה אותם היטב על מועדיהם. בשלב השלישי מגיע מועד הביוץ. כלומר הפרדות התא הקרוי ביצית והאמור להתוות לעובר, מן השחלה. מועד הביוץ הוא בדיוק לאחר סיום בניית הקרום הרירי (האמור לקלוט את העובר המתפתח ולפרנסו) וכפי שמתברר באמצעות מכשירי סריקה משוכללים המאפשרים צפיה בהגדלה. משמעות הדברים מדהימה. לפי מידע זה נמצא שיום הטבילה במקוה על פי מצות התורה, אשר בו חלה מצוה על הבעל לפקוד את אשתו, הוא הוא היום הכשיר ביותר לקליטת עיבור!!

המענין ביותר הוא שהחפיפה שבין המועד ההלכתי של הטבילה – לאחר תום שבעת הימים הנקיים, לבין הזמן הכשיר ביותר לעיבור, קרי מועד הביוץ שלאחר תום שבעת ימי בנין הרחם, לא התחדשה לפתע זה עתה על סמך הנתונים הנ"ל, אלא נאמרה והוגדרה במילים ברורות בתורה שבעל פה במשפט קצר: "אין האשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה". (נדה לא, ב. וראה עוד במדרש רבה, ויקרא יד, ה: "אין האשה קולטת אלא אחר נדתה".)

 

ב. בתלמוד נאמר: "מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה? מפני שרגיל בה, וקץ בה (רש"י: מאוסה עליו). אמרה תורה תהא אסורה שבעה ימים כדי שתהא חביבה על בעלה כבשעת כניסתה לחופה". (נדה ל, ב) מימרא זו הבאה להאיר את מצות טהרת המשפחה מזוית נוספת של קשר נפשי בריא ומתמשך בין בני הזוג, מתמצתת עבורינו את הפתרון האידיאלי הנפלא לבעיית הבעיות של הבית המודרני – שיעמום ומאיסות וריחוק בני הזוג זה מזו, עד ההרס המוחלט של הבית. יש להאריך ולהרחיב בזה. אך כאמור, נניח זאת להתבוננות הקורא והרחבת הדברים בדעתו.

- - -

עם הסיום חובה עלינו לחזור ולהדגיש כי כל הקבלה למחקרים וכל הרווחים הנפלאים הנוספים המופקים ממצוה זו ומשאר מצוות, אינן אלא עיטורים ופרחים המקשטים את המצוה ומתלווים אליה בהכרח מצד עצם נתינתה מאת בורא העולם. אך במהותה גבוהה ומרוממת היא מכל אלו.                                              [מאת הרב זמיר כהן] המחזור החודשי

 

מסדרת תורה מן השמים

 

הכרת השלבים הפיזיולוגים של המחזור החדשי

אחת מאבני היסוד של מצוות היהדות, זוהי מצות "טהרת המשפחה". כלומר, לאחר ארבעה (ויש נוהגים חמשה) ימים מעת בא הוסת ולאחר שהתברר לאשה על ידי בדיקת עצמה, כי היא כבר נקיה לחלוטין, סופרת האשה שבעה ימים נקיים אשר בסופם היא טובלת במקוה (=בריכת מים צלולים הבנויה על פי חוקים מיוחדים המעניקים לה את התואר מקוה טהרה). מעת הוסת ועד לאחר הטבילה במקוה אסורים בני הזוג במגע פיזי ביניהם. (אגב, איסור חמור זה המכונה בספרות ההלכתית בשם אסור נדה, חל גם על רווקה. וזאת בנוסף לעצם איסור המגע אפילו במי שאינה נדה – ללא חופה וקידושין.)

 

חוק זה הנראה במבט שטחי מוזר למדי בעיני האדם הפשוט, מואר לפתע באור יקרות על ידי אנשי המדע המודרני, אשר גילו לפליאתם כי החוק "התמים" לכאורה, בנוי בטכניקה גאונית המוכיחה כי הורכבה מתוך בקיאות רחבה במבנה הפיזיולוגי של אברי גוף האדם, ובחוקים הביולוגיים לפיהם מתפקדים אותם איברים. בקיאות זו היתה חייבת להיות רחבה ושולטת בפרטי פרטים נסתרים עד כדי הזמן המדוייק בו מתרחש כל שינוי באותם איברים, בעוד שפרטים רבים התגלו לאנשי המחקר רק בדור האחרון ורק באמצעות כלי עזר מדעיים חדישים.

ואם לא די בכך, הרי מתברר כי חוק נפלא זה מעניק פתרון הולם למספר בעיות רפואיות וחברתיות קשות אשר חלק ניכר מן הזוגות הנשואים נאלץ להתמודד עימהן. דבר המגלה כי בנוסף לנ"ל, החוק הורכב מתוך מומחיות רבה גם בתחום הבריאותי-רפואי, וגם בתחום הפסיכולוגי וההורמונלי, וגם בתחום הבין זוגי מן ההיבט הסוציולוגי. וכאמור, מתוך בקיאות מפליאה בתחום הפיזיולוגי והביולוגי.

- - -

להבהרת הדברים, ניעזר בקטעים מתוך מאמרו של ד"ר אלי יוסף שוסהיים, "בריאות ואושר בחיי הנישואין" [בתוספת דברי הסבר והדגשה]:

 

מבחינה כרונולוגית קיימת התאמה מדוייקת להפליא בין המסורת היהודית לבין מדע רפואה בנוגע לשלושת השלבים או התקופות המחלקים מבחינה פיזיולוגית את המחזור החודשי של האשה.

 

תחילה נפתח בשני השלבים הראשונים, ובהמשך הדברים נעבור לשלב השלישי. בשלב הראשון – מתפרק ומתפורר הקרום הרירי המצפה את פנים הרחם וגורם לדימום.

בשלב השני – הרחם בונה מחדש את הקרום שנהרס, לשם הכשרתו לקבלת והזנת העובר המתפתח.

והנה, באמצעות כלים מדעיים חדישים התגלה כי משך היווצרות הקרום החדש הוא שבעה ימים מעת תום ההפרשה הדמית. אנשי המחקר נדהמו לגלות כי בתורה (ויקרא טו, כה-כח) נאמר שלאחר תום ההפרשה הדמית, יש להמתין שבעה ימים נקיים מדם, ורק אז רשאית האשה לטבול במקוה ובני הזוג שבים להיתירם.

 

עבור היודעים ומאמינים באמונה שלימה שלא גורם אנושי כתב את התורה, אין בדברים אלה שום פלא או חידוש. שהרי בורא העולם הוא הוא כותב התורה, ומי כבורא יודע ומכיר את פרטי ומסתרי בריאתו???

 

לפני שנציין פרט מעניין נוסף בנושא זה, חובה עלינו להדגיש שמצוות התורה לא ניתנו מטעמי בריאות בעלמא, אלא צו מלך הן אשר סיבות וטעמים רמים שטמונים בהם ועלינו לקיימם בין אם גילינו בהם איזו שהיא תועלת בריאותית וכל תועלת אחרת, ובין אם לאו. יחד עם זאת ברור לנו שבורא העולם אשר הטביע את טבע הבריאה, לא הטביע נזק בריאותי בדבר הכרוך במצוה. ואדרבה, הוא בודאי קישר בריאות וטובה בטבע פעולות ומאכלי ועניני המצוות. אך יש לזכור שאין זו סיבת ומטרת המצוה, אלא פועל יוצא המתקשר אליה בהכרח.

 

מנקודת מבט זו נוכל עתה לציין כי במקביל לגילויים הנ"ל בהם נודע לראשונה שבמשך שבעה ימים נבנה הקרום הרירי של הרחם, התברר עוד כי כל עוד לא הסתיימה בניית הקרום, מצוי פנים הרחם במצב דומה לספוג העלול לשאוב לתוכו חיידקים המגיעים מן החוץ, ולשמש מרבץ נח להתרבות ולהתפתחות מושבות חיידקים מחוללי מחלות איומות. על ידי הפרישה בימים אלו, נחסך סיכון נורא זה.

 

בין המחלות הנוגעות לענין, נציין כאן את דברי חוקרי סרטן הרחם כי "אי ההקפדה על היחסים שבין בני הזוג לפי מסורת ישראל – בעשרות השנים האחרונות, וכן המתירנות הפורחת בתקופתינו, מסבירה את אובדן ה"חיסון" הטבעי הידוע של נשים יהודיות מפני מחלה נוראה זו, ועליית שכיחותה".

- - -

ניתן להאריך רבות בפרטי ובהשלכות מצוה נפלאה זו, אשר מתוכן נוכל להיווכח בבירור גמור במה שידעו אבותינו מאז ומעולם, כי האלהים בורא האדם והעולם הוא הוא אשר כתב את התורה. אך אנו רק נציג כאן שני נתונים נוספים בקצרה, ונסמוך על הגיונו הבריא של הקורא אשר יתבונן בדברים, וירחיבם בדעתו, עד המסקנה המתבקשת.

 

א. לעיל הוזכרו שני השלבים הראשונים. התפרקות הקרום הרירי, ובנייתו מחדש. שלבים אשר כאמור התורה הכירה אותם היטב על מועדיהם. בשלב השלישי מגיע מועד הביוץ. כלומר הפרדות התא הקרוי ביצית והאמור להתוות לעובר, מן השחלה. מועד הביוץ הוא בדיוק לאחר סיום בניית הקרום הרירי (האמור לקלוט את העובר המתפתח ולפרנסו) וכפי שמתברר באמצעות מכשירי סריקה משוכללים המאפשרים צפיה בהגדלה. משמעות הדברים מדהימה. לפי מידע זה נמצא שיום הטבילה במקוה על פי מצות התורה, אשר בו חלה מצוה על הבעל לפקוד את אשתו, הוא הוא היום הכשיר ביותר לקליטת עיבור!!

המענין ביותר הוא שהחפיפה שבין המועד ההלכתי של הטבילה – לאחר תום שבעת הימים הנקיים, לבין הזמן הכשיר ביותר לעיבור, קרי מועד הביוץ שלאחר תום שבעת ימי בנין הרחם, לא התחדשה לפתע זה עתה על סמך הנתונים הנ"ל, אלא נאמרה והוגדרה במילים ברורות בתורה שבעל פה במשפט קצר: "אין האשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה". (נדה לא, ב. וראה עוד במדרש רבה, ויקרא יד, ה: "אין האשה קולטת אלא אחר נדתה".)

 

ב. בתלמוד נאמר: "מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה? מפני שרגיל בה, וקץ בה (רש"י: מאוסה עליו). אמרה תורה תהא אסורה שבעה ימים כדי שתהא חביבה על בעלה כבשעת כניסתה לחופה". (נדה ל, ב) מימרא זו הבאה להאיר את מצות טהרת המשפחה מזוית נוספת של קשר נפשי בריא ומתמשך בין בני הזוג, מתמצתת עבורינו את הפתרון האידיאלי הנפלא לבעיית הבעיות של הבית המודרני – שיעמום ומאיסות וריחוק בני הזוג זה מזו, עד ההרס המוחלט של הבית. יש להאריך ולהרחיב בזה. אך כאמור, נניח זאת להתבוננות הקורא והרחבת הדברים בדעתו.

- - -

עם הסיום חובה עלינו לחזור ולהדגיש כי כל הקבלה למחקרים וכל הרווחים הנפלאים הנוספים המופקים ממצוה זו ומשאר מצוות, אינן אלא עיטורים ופרחים המקשטים את המצוה ומתלווים אליה בהכרח מצד עצם נתינתה מאת בורא העולם. אך במהותה גבוהה ומרוממת היא מכל אלו.

- - -

 

- - -

 

 

ברית מילה וזמנו המדויק

ברית מילה וזמנו המדויק

מסדרת תורה מן השמים

 

זמן בשלות גורמי הקרישה שבדם – לראשונה בחיי התינוק

אחת המצוות המפורסמות ביותר שביהדות [אשר הובטחנו בתורה שבעל פה שהיא תשמר על ידי עם ישראל לנצח ובשמחה – גם אם יהיה ציבור רב שאיננו שמור מצוות [ראה מסכת שבת קל, א] היא מצוות ברית המילה.

וכך נאמר בתורה: "...וביום השמיני ימול את בשר ערלתו" (ויקרא יב, ב-ג). אין התורה מצווה למול את התינוק הנולד מיד בימים הראשונים ללידתו. היא גם איננה מצווה למול אותו מן היום השמיני והלאה. אלא "וביום השמיני ימול בשר ערלתו". ביום השמיני בדווקא.

 

כמובן שאין אנו מתיימרים להבין בשכלינו המוגבל את עומק סיבת ציווי התורה. אך ראוי לנו להתבונן בגילוי מדעי חדשני מפליא הקשור ליום השמיני.

 

נצטט מדברי ד"ר אילה אברהמוב במאמרה "בעיות קרישה ודמום ביילוד". (אסיא, כרך ג עמ' 384): "מנגנון הקרישה תלוי בקבוצת חלבונים הנוצרים בכבד, אשר נקראים "גורמי קרישה" או "פקטורי קרישה". גורמים אלה מסומנים במספרים הרומיים IIIX-I (1-13), והם מפעילים זה את זה בשרשרת (בעזרת אנזימים) עד לקבלת הקריש היציב הנקרא פיברין.

בימים הראשונים אחרי הלידה אין הכבד בשל עדיין לפעילות זו, וברור שאינו יכול לעמוד במעמסת יתר של פעילות כירורגית. (דבר) היכול לגרום למותו של התינוק עקב דמם מסיבי, ללא יכולתו של התינוק להתגבר על הדמם הזה.

 

באופן פיזיולוגי עד גיל 8 ימים מתחיל להתאושש הוא הולך ומתבגר, ותיפקודיו משתפרים, ובגיל 8 ימים קיימת כבר רמה מספקת של גורמי קרישה, ומניעת דימום".

 

מי שעיניים לו, לבטח רואה הוא כאן בבירור רב את יד ה', שליט ומחולל הבריאה, ונותן התורה אשר קישר בדיוק רב את יום הגעת גורמי הקרישה שבדם לרמת מספקת, עם יום מצות ברית המילה[1].

 

2 הנני רואה צורך להעיר כי לא מחמת שהיום השמיני הוא היום המתאים ביותר לברית המילה – לכן נצטווינו למול ביום השמיני. אלא להיפך, מחמת שעל ברית המילה להיות ביום השמיני מסיבות הידועות לו יתברך, לפיכך הטביע בבריאה שביום השמיני תהיה בגוף רמה מספקת של גורמי קרישה ומניעת דמם, כדי לאפשר את קיום המצוה. וכמאמר חז"ל: הקדוש ברוך הוא "איסתכל (-הסתכל) באורייתא (-בתורה) וברא עלמא (-עולם)". (זוהר תרומה קס"א, א) כלומר, העולם נברא בהתאם לדרישות התורה, ולא להיפך.   [מאת הרב זמיר כהן]

 



[1] הנני רואה צורך להעיר כי לא מחמת שהיום השמיני הוא היום המתאים ביותר לברית המילה – לכן נצטווינו למול ביום השמיני. אלא להיפך, מחמת שעל ברית המילה להיות ביום השמיני מסיבות הידועות לו יתברך, לפיכך הטביע בבריאה שביום השמיני תהיה בגוף רמה מספקת של גורמי קרישה ומניעת דמם, כדי לאפשר את קיום המצוה. וכמאמר חז"ל: הקדוש ברוך הוא "איסתכל (-הסתכל) באורייתא (-בתורה) וברא עלמא (-עולם)". (זוהר תרומה קס"א, א) כלומר, העולם נברא בהתאם לדרישות התורה, ולא להיפך.

 
הנך נמצא ב: דף הבית hidden תורה מן השמים

התפילין שלי

תפילין

התפילין שלי

טובה אמיתית ליקירי משפחתכם

עילוי נשמה מכבדים בחיים ולאחר החיים

בשמחת כלולותיכם

חתן וכלה

מתפללים להצלחתכם

בשמחת הבר מצווה

בר מצווה

מתפללים להצלחת צאצאיכם

  • Login
    מלל מעל טופס הרישום
    מלל מתחת טופס הרישום
  • יצירת חשבון
    *
    *
    *
    *
    *
    Fields marked with an asterisk (*) are required.