• Personal-prayer
Hebrew (Israel)English (United Kingdom)
הרשם לאתר וזכה בתפילה וברכה על ציון הרשב"י הקדוש. שנה טובה ומתוקה
 

רבי שמעון בר יוחאי

רשבי הסניגור שלך

רשב"י הסניגור שלך

הצדיקים מכירים טובה בעין יפה למשתדלים במעשים טובים לעילוי נשמתם ובמיוחד בתחומים שהם מסרו את נפשם על כך.  מגוון האפשרויות להתחברות עם הרשב"י לפניכם

 

 

ההתחברות לתנא הקדוש נעשית בכמה מישורים

 

 

1]   לימוד באופן עצמאי מאמר מהרשב"י מידי שבוע. זוהי התקשרות חזקה עם נשמת הצדיק –  באתר ישנו את ספר הזוהר הקדוש וכן מאמרים מהרשב"י בשפה קלילה וברורה

 

2] תפילה על ציון הרשב"י. כידוע קבר הרשב"י זכה להיות מענה בכל עת ועונה ומקום לתקווה גם במקרים אשר בדרך הטבע חדל כל סיכוי. וכהכרזת חכמי דורו של הרשב"י שהוא מלומד בניסים גם כל מי מעם ישראל אשר מפני ריחוק מקום איו באפשרותו להגיע לציון הקדוש יש באפשרותם לשלוח אלינו את פרטיהם ואנחנו נשתדל להזכירם על ציון הקדוש חינם אין כסף

3] המלצה לחברים \ חברות. בני משפחה. ולכל מכריכם. לבקר באתר להתחבר לרשב"י ומשנתו –  האתר עונה על הצרכים החברתיים המשפחתיים והרוחניים גם יחד. אולי למכריכם יש מועקה ומעונין מאוד שיתפללו עליו על ציון הסניגור של עם ישראל ? אל תמנעו טוב מבעליו ואל תשאירו זאת למחר. הפיצו את הכתובת ברשימת תפוצה מיידית. וישועתכם בעזרת השם גם תמהר לבוא. זכרו! הרשב"י כותב בזוהר הקדוש כי ע"י הפצת תורתו תבא הגאולה השלימה. וכל שכן שע"י הפצתכם את כתובת האתר של תורת הרשב"י והמלצתכם עליו. תזכו לגאולה ולישועה פרטית.

 

4] תרומות לאתר לעילוי נשמת התנא האלוקי  רבי שמעון בר יוחאי יחזקו אותנו ויתנו לנו את הכח ואת האמצעים להמשיך להנות אותכם. ולהתרחב בעוד מדורים חשובים שיהיו תועלת גדולה לציבור היקר. מלבד זאת כח הצדקה גדולה עד מאוד להגן עליכם מכל צרה וצוקה נגע ומחלה

 

* באם יש לכם רעיונות לייעול ושיפור האתר בכל תחום שהנכם מעלים על דעתכם. או אם אתם מסוגלים לתרום מזמנכם ומכישוריכם לאחזקת האתר ולקידומו. נשמח לשמוע ולייעל. זכות הרשב"י יגן עליכם ועל כל בני ביתכם ועל כל הנלוים אליכם

 

 

רשב"י הסניגור שלך

 

רבי שמעון בר יוחאי מוקד הישועות


רבי שמעון בר יוחאי

מוקד הישועות

רשב"י בדורו היה נקרא בפי כל "המלומד בניסים" מדוע הוא נקרא כך ?

הידעתם כי ניסים אלו ממשיכים בימינו כמאמר חכמינו גדולים צדיקים במותם יותר מבחייהם?

האם ידוע לכם כי הרבה חשוכי בנים שכבר היו על סף ייאוש זכו לישועה אצל הרשב"י ? עדות חיה מבעלי המעשה

נס פקידת עקרה ותחיית המתים בציון הרשב"י מתועד ונמסר מפי עד ראיה בשנת התרפ"ג (1923 ) מובא בספרו הילולא דרשב"י

 

רפואות ישועות פרנסה והצלחה בכל התחומים בזכות רבי שמעון

כל אלה ועוד בכתבות שלפניכם

 

[קורות ימי חייו גדולתו וקדושתו כוחו ועוצמתו ממקורות התלמוד מדרשים והזוהר הקדוש ומספרי הסטוריה מהתקופה האחרונה]

התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי היה מגדולי רבותינו התנאים ומהמפורסמים שבהם. הוא חי בדור השני שלאחר חורבן בית המקדש, וסבל כיתר בני דורו מגזרותיהם ומרדיפותיהם של נציגי המשטר הרומאי בארץ ישראל.

 

רבו המובהק – רבי עקיבא

רבו המובהק של רשב"י היה רבי עקיבא, וממנו ינק את עיקרי חכמתו. רבי שמעון היה אחד משבעת התלמידים להם העביר רבי עקיבא את מסורת התורה, לאחר שעשרים וארבעה אלף תלמידיו מתו במגפה בפרק זמן קצר שבין פסח לעצרת, והיה העולם שמם שנשתכחה תורה.

 

באותם ימי שמד ופורענות, כשסכנת מוות איימה על כל בן תורה, שם רבי שמעון נפשו בכפו ונכנס לבית האסורים, בבקשו מרבי עקיבא שילמדו תורה.

 

והיות שחס על חיי תלמידו הצעיר, רבי שמעון, סרב ללמדו תורה.

 

אמר לו רבי שמעון:

"אם אין אתה מלמדני תורה, הריני מגלה זאת ל אבי יוחאי  והוא ימסור אותך למלכות".

 

אמר לו רבי עקיבא:

"בני, יותר ממה שהעגל רוצה לינוק, פרה רוצה להניק. עז רצוני וחפצי להעביר אליך את לימוד התורה, אלא שהדבר כרוך בסכנת נפשות".

 

השיבו רבי שמעון:

"הלוא אתה כבר נתפסת בידי הרומאים הרשעים, וחשש הסכנה הינו לגבי בלבד, ואני מגלה דעתי שהנני מוכן למסור נפשי כדי ללמוד עוד תורה ממך.

 

אזניים לכותל - דברי הרשב"י נשמעו למלכות

כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה (בית המדרש שבו היו החכמים ישובים שורות שורות כגפנים בכרם), היו שם רבי יהודה בר אלעאי, רבי יוסי ורבי שמעון בן יוחאי. יהודה בן גרים (בנם של גר וגיורת), ישב אף הוא אצלם.

 

פתח רבי יהודה ואמר:

"כמה נאים מעשיהם של הרומאים השליטים בארץ. תקנו שוקים – תכננו ערים על רחובותיהן ובהם הקצו רחובות להקמת שווקים סדר נאה. תקנו גשרים, תקנו מרחצאות"

רבי יוסי שתק, ולא הגיב על הדברים.

 

נענה רבי שמעון בר יוחאי ואמר:

"כל מה שתקנו הרומאים, לא תקנו אלא לצורך עצמם.

תקנו שווקים – להנאתם. מרחצאות – לעדן בהם את גופם. גשרים – ליטול מכס מהעוברים עליהם".

יהודה בן גרים, אשר שמע את שיחת החכמים, הלך וספרם לתלמידיו ולקרובי משפחתו. אמנם, הוא לא עשה זאת בזדון שישמעו רשויות המלכות, אבל חוסר זהירותו גרמה שהשמועה נתגלגלה על שהגיעה לאוזני השילטון הרומאי. למרות שיהודה בן גרים לא התכוין להרע, נחשב סיפורו ללשון הרע, כיון שבעטיו נשקפה סכנת חיים לרבי שמעון בר יוחאי.

גזרו הרומאים:

יהודה שעילה (שיבח) – יתעלה, יעלה לגדולה ובכלל זה שיהיה ראשון המדברים בכל מקום.

יוסי ששתק – יגלה לציפורי עיר מולדתו שבגליל, ויאסר עליו לצאת מחוץ לחומה.

שמעון שגינה – יהרג!

 

רשב"י ובנו מסתתרים מאימת הצורר

הלך רבי שמעון ונטמן עם בנו רבי אלעזר בבית המדרש.

רבי אלעזר לא היה בכלל הגזרה וחייו לא עמדו בסכנה שבגללה יאלץ להתחבא. ברם, חיבתו הגדולה לאביו המלמדו תורה ודברי אלוקים חיים, הביאה אותו להחלטה להתלוות אליו לאורך כל תקופת הסתתרותו מפני הרומאים.

בכל יום היתה אשת רבי שמוען מביאה להם לחם וקיתון מים, והי מטבילים את הפת במים וסועדים את נפשם. ביני לביני תקפה הגזרה וגדודי רומאים נשלחו לחפש חיפוש מדוקדק אחר עקבותיו של רבי שמעון.

לעת שכזו, אמר רבי שמעון לבנו:

"אלעזר בני, ראה, נשים דעתן קלה, ואין להן תקיפות הדעת, שמא יצערו הרומאים את אמך ותגלה את מקום מחבואנו, בוא ונברח למקום סתר ששום איש לא ידעהו".

הלכו ונחבאו במערה בפקיעין. [מיקומה ידועה עד היום הזה] התרחש להם נס, שמעין מים בקע לכבודם כדי שירוו במימיו הזכים את צמאונם, ועץ חרובים נברא למאכלם. היה זה נס בתוך נס. שכן בדרך הטבע עץ החרוב אינו טוען פירות עד שבעים שנה מעת נטיעתו, ואילו במערה בתנאים ללא תנאים נתן החרוב מיד את פירותיו, ונהנו ממנו רבי שמעון ובנו.

 

בכל ערב שבת היה העץ מוציא תמרים במקום חרובים, כדי לזכותם לענג בתמרים את השבת.

בעת שבתם של רבי שמעון ובנו במערה, הקפידו לפשוט את בגדיהם שלא יבלו במהרה, והם התיישבו בתוך בורות במערה, ושקעו את כל גופם עד צווארם בחול מטעמי צניעות, ומשום "לא יראה בך ערות דבר".

כל היום כולו היו עסוקים בתורה, ורק בזמן התפילה לבשו את בגדיהם משום "הכון לקראת אלוקיך ישראל". היינו שלפני התפילה שהיא דיבור עם מלך מלכי המלכים צריך להתכונן ולעמוד בכבוד הראוי

 

חכמי ישראל מעדיפים לשלוח את רשב"י הרגיל בניסים

פעם מלכות רומי הרשעה גזרה גזרות על ישראל, שלא ישמרו את השבת, שלא ימולו את הבנים ושלא ישמרו על טהרת המשפחה.

בעיר רומי התגורר תלמיד חכם גדול ועשיר המקורב למלכות ורבי ראובן בן אסטרובלי שמו. על פי עצת חכמים ובעידודם, החליף רבי ראובן את מלבושיו לבגדי הגוים, גילח את השער שעל מצחו בהותירו מאחריו קווצת שיער כעין בלורית, כדרך תספורתם של עובדי כוכבים. ועשה זאת שלא יכירו בו שהינו יהודי, אולי באופן זה יעלה בידו לבטל את גזרות השמד.

הלך רבי ראובן מחופש כגוי לכל דבר, וישב עם גדולי מלכות רומי. בתוך שיחתם שאלם:

"אדם שיש לו אוייב, האם רצונו ששונאו יעשיר או שישאר בעניו?"

השיבוהו: "בודאי שיעני".

אמר להם: "אם כן, לא כדאי לכם שהיהודים יעבדו בשבת, שהרי כל יום עבודה מביא להם עוד כסף ועוד ממון. עדיף שישבתו ממלאכתם בשבת, ועל ידי כך ייענו".

הוטבו דבריו בעיניהם, ואמרו איש לרעהו:

"ראוי וכדאי לבטל את הגזרה על אודות שמירת השבת!"

 

חזר רבי ראובן והקשה לפניהם:

"מי שיש לו שונא, האם יסייע לו להבריא או שמא יחפוץ להכחיש את כוחו?"

אמר לו: "צריך לעשות הכל כדי ששונאו ישאר חלוש ותשוש".

טען בפניהם: "אם כן, מדוע לא תתירו ליהודים למול את בניהם לשמונה ימים, הרי על ידי ברית מילה הם נחלשים".

הסכימו לדבריו, ובטלו אף גזרה זו.

 

שאלם רבי ראובן בשלישית:

"מי שיש לו אויב, במה יחפוץ – ששונאו יתרבה או שיתמעט?"

השיבוהו: "בודאי שצריך הוא לדאוג להתמעטותו".

אמר להם: "אם כן, כדאי לכם לטובתכם לדאוג שהיהודים ישמרו על טהרת משפחתם, וכך ילכו ויתמעטו".

ישרו דבריו בעיניהם, עמדו ובטלו את שלש הגזרות.

לימים נודע לרומאים, שהיועץ, שנדמה בעיניהם כמייעץ לטובתם, היה לא אחר מאשר נציג יהודי, עמדו וחדשו את הגזרות ביתר שאת וביתר עז.

דנו חכמי ישראל ביניהם, את מי ישלחו לרומי להשתדל לבטל הגזרות שהן על יסודות קיומה של האומה הישראלית.

 

אמרו: ילך רבי שמעון בר יוחאי, שהוא מלומד בניסים, ועד היום נתרחשו לו ניסים רבים ונפלאים, שנבראו לו מעין ועץ חרובים בשהותו במערה. ואליו יתלוה רבי אלעזר בנו של רבי יוסי.

 

בעת רידתם מהספינה ללכת לבית הקיסר ברומי, נזדמן לפניהם שד ושמו בן תמליון. ואמר:

"רצונכם שאבוא עמכם?"

בכה רבי שמעון ואמר:

"הגר שפחת אברהם אבינו, נזדמנו לה שלשה מלאכים בזה אחר זה, ואני אף לא מלאך אחד?! נו, יבוא הנס מכל מקום, בוא עמנו".

אמר להם בן תמליון: "אני אקדים ואכנס בגופה של בת הקיסר ותשתגע, עד שילאו הרופאים להעלות לה ארוכה. או אז תבואו אתם ותאמרו לי 'צא'. ואתן לכם סימן, שבצאתי אשבור את כל כלי הזכוכית שבבית הקיסר".

הסכים רבי שמעון לדברים, ועד מהרה פשטה השמועה ברומי שבת הקיסר נשתבשה עליה דעתה, והיא מבקשת שיביאו לפניה את חכם היהודים, רבי שמעון בר יוחאי.

פשטו עבדי הקיסר ברחבי העיר רומי בחפשם אחר רבי שמעון. כאשר מצאוהו הכניסוהו בכבוד גדול לארמון הקיסר. גחן רבי שמעון ולחש באזני הבת המשוגעת:

"בן תמליון צא! בן תמליון צא!"

רבי שמעון הקפיד לומר את דבריו בלחישה, שלא ירגישו בו אחרים, ויסברו שעל ידי תפילה פעל להצלת בת הקיסר.

על אתר נסתלק השד מגופה של בת הקיסר, והבריאה כאחד האדם.

הקיסר, שצהל על רפואת ביתו, פנה לרבי שמעון ולרבי אלעזר ברבי יוסי ואמר:

"שאלו לכם כל מה שאתם חפצים לשאול!"

הכניסום עבדי הקיסר לאוצר גנזי המלך, ונתנו להם רשות ליטול מה שליבם חפץ.

ברם, רבי שמעון ורבי אלעזר לא פנו לאוצרות היקרים שנצצו באור יקרות, אלא חפשו אחר גזרות השמד. במצאם את האיגרת החתומה על שלוש הגזירות, נטלוה וקרועה לגזרים.

 

רצון רשב"י יעשה

יום אחד יצא רבי שמעון וראה את העולם חשוך ואפל ואורו סתום. אמר לו רבי אלעזר:

"בוא ונראה מה רוצה הקדוש ברוך הוא".

 

הלכו ומצאו מלאך אחד שדומה להר גדול, ושלושים שלהבות אש יוצאות מפיו.

 

שאלו רבי שמעון: "מה ברצונך לעשות?"

 

ענהו: "רצוני להחריב את העולם, משום שאין מצויים שלושים צדיקים בדור. שכך גזר הקדוש ברוך הוא על אברהם 'ואברהם היו יהיה', 'יהיה' בגימטריא שלושים".

 

אמר לו רבי שמעון: "בבקשה ממך, לך לפני הקדוש ברוך הוא ואמור לו, ש"בר יוחאי מצוי בעולם".

הלך המלאך לפני בורא עולם ואמר:

"גלוי וידוע לפניך מה שאמר לי בר יוחאי".

 

השיבו השם יתברך: "לך והחרב את העולם, ואל תשגיח בו בבר יוחאי".

 

כשבא, ראה רבי שמעון את המלאך, אמר לו:

"אם לא תלך למקומך, גוזרני עליך שלא תכנס לשמים, ותהיה במקום של עזא ועזאל. וכאשר תעמוד לפני הקדוש ברוך הוא, אמור לו: אם אין שלושים צדיקים בעולם, יהיו עשרים. שכך כתוב: 'לא אשחית בעבור העשרים'. ואם אין עשרים, יהיו עשרה. וכתוב: 'לא אשחית בעבור העשרה'. ואם אין עשרה, יהיו שנים, שהם אני ובני. שכך כתוב: 'על פני שנים עדים יקום דבר'. ואין 'דבר' אלא עולם, שנאמר: "'בדבר יי שמים נעשו'. ואם אין שנים, הרי יש אחד ואני הוא, שכתוב: 'וצדי'ק יסוד עולם'".

באותה שעה יצא קול מן השמים ואמר:

"אשרי חלקך, רבי שמעון, שהקדוש ברוך הוא גוזר למעלה, ואתה מבטל למטה. עליך נאמר: "רצון יראיו יעשה".

 

רשב"י עוצר מגיפות

רבי שמעון בר יוחאי הגיע לעיר לוד, ונודע לו שדבר כבד משתולל בעיר ואנשים רבים קפחו את חייהם בעטיו. פנו אליו יהודי העיר בזעקה:

"רבנו, מה נעשה לצרה זו?"

הסתובב רבי שמעון בעיר, וראה אנשים נופחים את נשמתם. אמר: "כל זה בעיר ואני כאן?! גוזרני שתתבטל הגזרה!"

 

מיד יצאה בת קול והכריזה:

"מזיקים, צאו מהעיר! כי רבי שמעון בר יוחאי נמצא בעיר, ואף על פי שהקדוש ברוך הוא גוזר, הרי רבי שמעון מבטל!"

מיד בטלה הגזרה ופסקה המגפה.

היה שם רבי חנינא, אשר התפעל מגדלותו של רבי שמעון, הלך וספר על כך לרבי מאיר.

אמר לו רבי מאיר:

"שבחו של רבי שמעון, מי יכול לעמוד בו אם לא שהוא כמשה רבינו עליו השלום".

פתח רבי מאיר ואמר:

"לאחר המחלוקת של קורח ועדתו, פרצה מגפה בעם ישראל. ציוה משה על אהרן לקחת מחתה, לתת עליה אש שנלקחה מהמזבח ולשים קטורת, ללכת לעם ולכפר עליהם. אהרן הכהן עשה כפי שנצטוה, רץ לתוך הקהל עם הקטורת, ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה. כל זה היה צריך לו למשה לטרוח, ואילו רבי שמעון בר יוחאי בדיבור בלבד מבטל גזרה, הקדוש ברוך הוא גוזר והוא מבטל המגפה".

 

רשב"י מוכיח כי המפריש מכספו לצדקה אינו מפסיד

בליל ראש השנה ראה רבי שמעון בר יוחאי בחלומו, שבני אחותו יתבעו לשלם למלכות שש מאות דינרים.

פנה אליהם רבי שמעון, ומינה אותם לגבאי צדקה. שאלוהו:

"מי יממן את כספי החלוקה לעניים?"

אמר להם: "שלמו הכל מכיסכם, ופרטו כל הוצאה בפנקס מיוחד. בסוף השנה נבדוק את החשבון, והיה אם הפסדתם מממונכם, אפצה אותכם פיצוי מלא".

נענו האנשים לדברי רבי שמעון, ובמהלך אותה שנה חלקו בעין יפה מעות לעניים.

 

בסוף השנה הלשינו עליהם אצל המלכות שהם מסתחרים במשי, דבר שנאסר על ידי השלטונות. כתוצאה מההלשנה אסרום וחבשום בבית האסורים.

בא אליהם אחד מאנשי הרשות בהצעה:

"אם תרצו להנצל מעונש, עומדות לפניכם שתי אפשרויות: לעשות בגד חשוב למלך, או לשלם קנס שש מאות דינרים!"

שמע רבי שמעון על אודות הענין, ובא לבקרם בבית הכלא. שאלם: "אחיני היקרים, כמה מעות הוצאתם בשנה זו לעניים?"

אמר לו: "הרי הפנקס לפניך..."

בדק רבי שמעון את החשבון ומצא שחלקו לאביונים שש מאות דינרים פחות ששה דינרים. אמר להם:

"תנו לי ששה דינרים ואשחרר אתכם ממעצרכם".

הקשו לפניו: "והלוא שליח המלך דרש מאתנו שש מאות דינרים, וכיצד אתה מסתפק בששה דינרים?"

השיבם: "ומה אכפת לכם לתת רק ששה דינרים?"

עמדו ונתנו לו בהצנע ששה דינרים. הלך רבי שמעון ושיחד בהם את השליח, שלא ידוח למלך על אודות הענין.

בשעה ששחררו אותם לחפשי, שאלו את רבי שמעון:

"שמא ידעת שיבוא עלינו צער זה?"

אמר להם: "חייכם, שכבר בראש השנה ידעתי שתצטרכו לשלם סכום זה למלכות. לפיכך מניתי אתכם לגבאי צדקה. אמרתי, מוטב תתנו ממונכם לעניים מרודים מאשר למלכות. ועתה שחסרו בחשבון ששה דינרים, נאלצנו לשלמם למלכות".

אמרו לו בפליאה: "מדוע לא אמרת לנו במה מדובר, והיינו נותנים גם ששה דינרים אלו לעניים?"

הסביר להם רבי שמעון:

"ידעתי שבשמחה רבה הייתם נותנים את כספכם לעניים, ולמרות זאת נמנעתי מלגלות לכם על אודות הגזרה, לפי שרציתי לזכותכם במצות צדקה לשם שמים, ולא לשם פניה אחרת".

 

רשב"י פוקד עקרות

 

בעיר צידון התגוררו זוג יהודי, שעברו עליהם עשר שנים מעת נישואיהם ולמגינת ליבם לא זכו להיפקד בזרע של קיימא. באו לפני רבי שמעון בר יוחאי וביקש להיפרד.

אמר להם:

"בקשה אחת לי אליכם ואל תסרבו לי, כשם שנשאתם זה לה מתוך אכילה ושתיה, כך תיפרדו לדרכיכם מתוך אכילה ושתיה!"

בני הזוג צייתו בנאמנות לדברי רבי שמעון, וערכו סעודה מכובדת, אליה הוזמנו תלמידי חכמים ועניים. במהלך הסעודה הטיבו הקרואים את ליבם במאכל ובמשתה, והאשה השקתה את בעלה שתיה מרובה.

כטוב לב בעלה ביין, אמר לה:

"אשתי, ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית, טלי אותו ולכי לבית אביך".

המתינה האשה ובראותה כי תרדמה נפלה על בעלה הורתה לעבדיה לשאתו במטתו לבית אביה.

בחצי הלילה נעור הלה משנתו, וכיון שפג יינו התבונן ומצא עצמו במקום זה.

פנה בשאלה לרעייתו: "ביתי, היכן אני שרוי?"

"בבית אבי" – השיבה לו.

"וכי מה לי ולבית אביך?" – טען כלפיה.

השיבה לו:

"וכי לא כך אמרת לי אמש, כל חפץ טוב שיש בביתי טלי אותו ולכי לבית אביך?! ובכן, אין לי חפץ טוב יותר ממך!"

חזרו השנים לרבי שמעון בר יוחאי, ושחו לו את אשר ארע.

בראות רבי שמעון את האהבה השוררת בין בני הזוג, עמד וביקש עליהם רחמים ונפקדו.

 

מסיים המדרש: ללמדך שבחם של צדיקים. מה הקודש ברוך הוא פוקד עקרות, אף צדיקים פוקדים עקרות.

והרי דברים קל וחומר: ומה אם בשר ודם (האשה), על שאמר לבשר ודם (הבעל) כמוהו 'אין לי חפץ טוב ממך', נפקדו; ישראל, המחכים לישועת הקדוש ברוך הוא בכל יום, ואומרים 'אין לנו חפץ טוב בעולם אלא אתה, כי אתה אבינו', על אחת כמה וכמה שיגאלו. זהו שאמר הפסוק "נגילה ונשמחה בך".

 

 

הבטחת רשב"י לדורות עולם

חכמי ישראל חביריו של רשב"י נמנו וגמרו כי עתידה תורה שתשתכח מישראל מרוב טלטול הגלות עמד לנגדם רשב"י וטען בעוז רוח לא תשתכח תורה מישראל שנאמר "כי לא תשכח מפי זרעו" ודבר נפלא הוא כי בסופי תיבות של פסוק זה נרמז המילה יוחאי. ומקובל בפי העולם כי לכן מנהג ישראל לעלות עם בניהם על ציון הרשב"י  בעת התחילם ללמוד  את התורה ולבקש ממנו שתחול ברכתו

 

תורת הרשב"י בספר הזוהר הקדוש מחולל ישועות

ספר הזהר הוא גולת הכותרת מתורת הרשב"י שחיברו עם עשר תלמידיו בו טמונים סודות עליונים מבריאת העולם ויחוד הבורא. בזוהר הקדוש מובא כי אליהו הנביא אמר לרשב"י כי בזכות הלימוד בספר זה יצאו עם ישראל מן הגלות [ואם יש בכח ספר הזהר להוציא את עם ישראל מגלות הכללית כל שכן  שיכול להושיע לכל אחד מגלותו וצרתו הפרטית. כשהזהר נלמד ביראת שמים ובקדושה] וידועים דברי רבינו משה חיים לוצאטו כי אין דבר בדומה לספר הזוהר להשקיט קטרוג מעם ישראל

 

ל"ג בעומר הילולת הרשב"י – קבר הרשב"י

מקובל מדור לדור כי ביום ל"ג בעומר עלתה נשמתו של הרשב"י לעולם העליון. בזוהר הקדוש מתואר יום הסתלקותו. הזהר הקדוש כותב כי אש הקיפה את רשב"י ותלמידיו לפני פטירתו מגודל הקדושה של גילוי סודות עליונים. לכן נקבע יום פטירתו כחג אצל עם ישראל כי ביום זה נתגלו סודות התורה שלא נתגלו מעולם. ביום זה פוקדים מאות אלפי איש את ציונו הקדוש מהארץ ומחו"ל. סגוליות מיוחדת נודעת ליום זה ע"פ מה שכתב האר"י הקדוש כי בכל שנה ביום פטירת הצדיק נשמתו עולה לדרגה גבוהה יותר וע"כ טוב מאוד להשתטח על קבר הצדיק באותו יום. צדיקים אחרים אמרו שיום זה נמשל  אצל הצדיק כיום חתונתו ומרוב השמחה הצדיק מחלק ישועות. [מי שנמצא בריחוק מקום יכול להזכיר את שמו על ידי שליח המגיע לציון הקדוש]

 

רשב"י העיד על עצמו  אני יכול לפטור את כל העולם ממידת הדין

בכח אמירתו זו ומפני העובדות של הניסים והישועות שפעל בחייו אנו מתחברים לרשב"י ונושעים מאת השם יתברך כאמירת חכמינו זכרונם לברכה גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם

 

 

 

 

סיפורי מופת וניסים גלויים מקבר הרשב י

סיפורי מופת וניסים גלויים מקבר הרשב"י

 

מדור לדור יסופר על הנסים והנפלאות שנעשו במירון, בזכותו של אותו צדיק הרשב"י, שהכריז בשעתו: "יכול אני לפטור את העולם כולו מן הדין", וכדברי ר' יוסף סופר באגרתו "עדות ביהוסף": "וסיפרו לי מעשים נפלאים מזה המקום קודש.

תלמידו של הרמב"ן, שעלה לאר"י בעשרות השנים הראשונות לאלף הששי, ובקונטרסו "תוצאות ארץ ישראל" רשם פרטים על קברי התנאים והצדיקים בארץ הקודש, מתאר את ההתאספות ההמונית לתפילה, במערת שמאי והילל במירון: "שם מתקבצין כל ישראל והישמעאלים בפסח שני, וישראל מתפללים שם, ואומרים שם מזמורים, וכשהם [רואים] יוצאים מים בתוך המערה, וכולם שמחים כי הוא סימן שתתברך השנה, והרבה פעמים שלא נמצאו שם מים, ובעת תפלתם היו נראים המים כהרף עין".

 

כמאה שנה ומעלה לאחר מכן מתאר תייר אלמוני מקנדיא את ביקורו באר"י ומדבריו מסתבר כי תפילות אלו נערכו על ציונו ובית מדרשו של הרשב"י במירון, וכך הוא מספר: "ואין שם מים חיים כלל, עד שלא יוכלו לדור שם בני אדם, מהעדר המים, אמנם בעת  שבאים היהודים שלש רגלים, לראות קבורות הצדיקים החשובים הנזכרים, וביחוד קבורת רבי שמעון בן יוחאי, ויתחננו עם תפלות, סליחות ותחנונים לא-ל יתברך, שיתן להם מים, שיוכלו לעמוד שם ימים אחדים, ומיד יבוא מטר, והישמעאלים ימלאו הבורות שלהם וכליהם מים, אז יתנו ליהודים לאכול ולשתות כל מעדני מלך".

 

מסורת זו מתאשרת ע"י ר' יצחק לטיף מאיטליה, ששמע על כך מפיו של זקן בן שבעים, ובאגרתו מירושלם, בשנות ר"מ-רמ"ה לערך, הוא מספר על הנפלאות שנעשו על קבורת הילל ושמאי: "בשני בצורת הלכו אנשים ונשים, והתפללו תוך המערה ושמע ה' ויענם במים, וימלאו תחילה כלי אבנים אשר יש להם קיבול במערה תחילה וישתו, אחר יתקשרו שמים בעבים, וימטיר והארץ תתן את יבולה, וניסו אם נדה ביניהם לא יעתר להם".

 

רבי משה באסולה שעלה לארץ, לאחר כארבעים שנה, בשנת רפ"א, מספר אף הוא על המים המצויים במערת הלל הזקן ותלמידיו: "ואדם משיב ידו בהם, ויש בם מים מתוקים, ואני שתיתי מהם, ופלא היא מאין באים שם המים, ועוד מאחר שהם מכונסים, איך הם טובים לשתיה, וגדולה מזאת כי הכל מעידים ונשבעים כי כשיכנסו לשם קהל רב ומתפללים, מיד המים מתרבים ושופכים בארץ", אם כי הוא מוסיף: "אמנם בימי לא היה כן".

"גם אומרים כי נס אחר נעשה בו, כי באים היהודים שיירה גדולה, וכל אחד מדליק נרות תוך המערה סביב, ואם נכנס בה אשה נדה מיד תכבינה הנרות, כולם מעידים ונשבעים שהוא אמת, ואנכי לא ראיתי".

 

בימיו של מרן בעל "בית יוסף" היו עולים לציוני רשב"י ובנו כל פעם כשהיתה שנת בצורת, וכך נמסר ב"מגיד מישרים" כי הגשמים ירדו בעקבות הקפות מסביב לציוני הרשב"י ובנו.

 

פעם אחת כאשר ירדו גשמים בחג הסוכות, ומרן הצטער על כך, נתגלה לו ה"מגיד", אור ליום כ' בתשרי, ואמר לו: "והגשמים שירדו לא הוו דוגמאת שפך לו קיתון על פניו ח"ו אדרבה נתקבלו דבריכם, ור' שמעון בן יוחאי ובנו שמחו לקראתכם בקרותכם זוהר על מערתם ובכפר הסמוך להם, אלא כיון דהקפתם לר' אלעזר בד' מינים הבאים לרצות על המים, נתעוררו המים ובאו, ואילו הייתם מקיפים פעם אחרת היו רוב גשמים באים לעולם כמו בימי חוני המעגל - - - וכלל זה יהיה בידכם, כל זמן שהעולם יהיה צריך לגשמים ביותר תלכו ותקיפו ציון הרשב"י ובנו הנזכרים ותענו, ועל כל צרה שלא תבוא על הציבור, תקיפו אותם שבעה פעמים ותענו"[1].

 

מסורת התפילות בציון הרשב"י על כל צרה שלא תבא נמשכה לדורות הבאים: "ובעת עצירת גשמים, רחמנא ליצלן, הולכים להתפלל, ופעם אחת כשהלכו, הייתי גם אני עמהם, והתפללנו בציבור וקראנו בספר תורה אשר שם, והיה לנו שעשועים רבים תודה לא-ל, וכן בכל עת רצון, מתפללים שם על גאולתנו, על פדות נפשנו בקרוב בימינו".

רבי ישעיה הלוי הורביץ, בעל השל"ה, שעלה לאר"י בשנת שפ"ב, מספר לבניו על תוכנית ביקרו בציון הרשב"י, ומוסיף "אקח הזוהר, כי כמה נסים יארעו שם, כי צריכים ללמוד הזוהר באימה וביראה ובדבקות גדולות, ואח"כ לשמוח הלב שמחה רוחנית, ולא שום אבילות ועצבות, כי באלה חפץ רשב"י והוא בדוק ומנוסה".

 

מדורות קדומים ועד היום עומד ציון הרשב"י במרכז קברות הצדיקים, שאחינו בני ישראל היו משתטחים שם ומרבים שם בתפלה לפני המקום, וגדולה זכותו של אותו צדיק שרבים היו נושעים ונפקדים לטובה לאחר תפילתם במקום הקדוש הזה.

שמע הישועת והנפלאות לאחר השתטחות במקום, הגיע למרחוק, ומעתה החלו קרובים ורחוקים נוהרים לתפילה במירון, ואף שאינם בני ברית הכירו בקדושת המקום,

 

ציון הרשב"י מקום מקלט בעת רעידת אדמה

כסיפורו של ר' יוסף סופר בעל "עדות ביהוסף" על הנפלאות שאירעו בימיו במקום קדוש זה. בימיו אירעה רעידת אדמה גדולה בצפת: "וכשיצא הרעש על הארץ [בחדש חשון תקכ"ב] באו כל הישמעאלים והערלים שבאותו מקום, לזה הבנין של רשב"י ז"ל, והדלת היתה סגורה וצעקו כולם כאן, ופתחו פיהם: "רבי שמעון, רבי שמעון, מאחר שאתה אדם גדול בעולם וחשוב, וגם שמענו מפי אבותינו מחשיבותך, וגם בעינינו אתה חשוב, פתח פתחך", ומיד נפתחה הדלת מאליה, והלכו כולם לפנים, וגם  הבתים שלהם ונשיהם ניצלו, ולא היה להם היזק כלל, ועכשיו הוא, רבי שמעון, חשוב בעיניהם מאוד ביותר".

 

בהמשך האגרת הוא חוזר לענין זה, שכן לאחר חדשים מספר היתה רעידת אדמה נוספת: "כשהיה רעש שני [ו' כסלו] ברחו כולם היהודים וערלים וישמעאלים, לבנין של רשב"י ז"ל כבפעם הראשונה, וכשבאו קרוב לשם ראו כולם שהבנין כולו הגביה והתנשא את עצמו למעלה וקפץ באויר כמו אדם מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, וכיפה מלמעלה של זה הבנין, התחלקה לשני חלקים, לחצאין, והיו פתוחים לשנים. כיון שראו זאת נפלה חרדה גדולה עליהם, ונתחלחלו מאד ופתחו כולם וצעקו "רבי שמעון רבי שמעון, אם הבנין שלך כל הוא, מה יהיה סופנו עמנו?" וזה היה יותר מחצי שעה, ואחר כך שקטה הארץ שקט הרעש ועמד הבנין על מקומו, והכיפה של מעלה שנתחלקה לשני חלקים, נתחברה יחדיו כבראשונה ולא היה להם היזק כלל, והאנשים שבאו לשם ראו הנס הגדול בזה הבנין, בחוץ ובפנים, אם יש איזה סימן או חריץ בבנין, ולא נמצא כלל שום סימן או סדק בחומה, שהיתה כבראשונה"[2].

 

ר' חיים הלוי הורביץ בעל "חבת ירושלים" מספר אף הוא: "מהולל אקרא ה', אשר זיכני להיות במירון, בל"ג בעומר שנת תקצ"ט לפרט קטן ,

 

נפל מגובה שש קומות ומצבו היה קריטי קם לתחיה כאחד האדם באותו יום

ואספר נס גדול, אשר קרה בים ההוא אשר עיניו ראו ולא זר, ויהי בעלות כל העדה הקדושה, אנשים נשים וטף, על גג המדרש של התנא רשב"י להתענג ולהביט בהילולא, ויפול ילד כבן חמש שנים מגג העליה, והגג היה גבוה כמו שלושים אמה, והילד בנפלו לארץ היה כמו מת ממש, ובהיוודע הדבר לקהל ויספקו כף, באמרם מת הילד, ואביו הולך ובוכה על בנו, ויצו רופא אחד אשר היה שם כי יקיזו דם לילד, ויחי הילד והתחיל צועק "הוי אבי", ובהישמע בכי הילד וישובו כל העם לשמחתם"... והקדוש ברוך הוא שלח רפואה שלמה לזה הילד, עד כי למחר נעשה בריא אולם ממש, והיה שמח בתוך קהל ועדה עם אביו, אז ידעו כולם, כי רק בזכות התנא אלוקי נתרפא הילד לבל תושבת שמחתו".

פקידת עקרות לאחר ארבעה עשר שנים בזכות התרומה לע"נ הרשב"י

אף רבי יהודה ליב מפולטישאן בעל "שו"ת מהרי"ל", מזכיר בתיאור ההילולא: ממשמע אזניו וממראה עיניו: "והנה בהשמחה ראיתי בעיני, שהיו שני אנשים שהיו להם משקה, והיו מבקשים מכל אחד להתכבד במשקה שלהם". לשאלתו על מה ולמה סיפרו בעצמם כי שניהם זקוקים לפקודה ממרום אולם בעז"ה נושעו לאחד מהם נולד ילד ראשון ארבעה עשר שנים לאחר נשואיו, ואילו לחבירו נולד הבן הראשון עשר שנים לאחר נשואיו.

 

כיצד נפקדו? בשמחת ההילולא הכריז האחד בקול: "אני מנדר שמונה עשר ראטיל משקה על שמחת רשב"י ל"ג בעומר, יהי רצון מלפני אביו שבשמים, שיעזור לי ה' בזו השנה ויפקדני בבן זכר".כל העם ענו בקול ואף חברו הצטרף אלו בברכתו "אמן". בשנה ההיא נתעברו רעיותיהם וילדו להם בנים, ובשנה זו הגיע זמן התגלחת לשני הילדים והם שילמו נדרם ועלו למירון להודות לה' על שפקד אותם בזכותו של אותו צדיק, ולערוך שם את התספורת הראשונה לילדיהם.

 

הפליג בכך בעל "הילולא דרשב"י", התובע "מי שדר בארץ ישראל צריך ומצוה היא ליסע על ל"ג לעומר למירון, להיות שם על ההילולא רבתי - - - ובודאי יושע שמה בכל משאלות לבו לטובה".

 

"הרבה מאד אגדות ומעשיות מעשי נסים יסופרו ממירון עד אין שיעור והכל אין חידוש לנו, כי הוא נקרא בעל הנס,  כמו שמצינו (במסכת מעילה י"ז ע"א) שקראוהו "מלומד בניסים" – הוא מוסיף – "והנה הגם שאין מקום כאן לסיפורי מעשיות אבל בכל זאת לא אוכל להתאפק ולעצור מלספר מעשה זה מעשה נס נפלא כי נורא הוא, אשר בענינו ראינו,

מעשה נורא מתחיית המתים ממש מפי עד ראיה

והנני עד ראיה לספר בקהל מעשה נס ופלא, מה שראיתי בעיני, בהיותי במירון

על ל"ג לעומר בשנת תרפ"ג, [1923] שחל אז ביום הששי, ושכמעט רוב הקהל מאלפי ישראל, נשארו אז במירון לשבות שם את יום השבת, וטעמנו אז טעם שמחת שבת עילאית, פלאית".

ביום שבת בבקר אחר תפלת מוסף נשמע קול רעש גדול בגלל מותו של ילד ספרדי, שרק ביום שלפניו נערכה תגלחתו הראשונה וקיימה את נדרה. "בעיני ראיתי – הוא מספר – את הילד מונח בחדרו על הארץ, ירוק ומת. כולם נצטערו מאוד על אבדן נפש אחת מישראל, וכן השתתפו בצער אמו, ומרוב צער לא יכלו בשום אופן לעשות "קידוש" ולסעוד את סעודת השבת".

 

והנה פתאום קמה אמו, נטלה את הילד המת על ידיה, וירד עמו למטה בביהכ"נ שעל יד הציון הקדוש והניחה אותו על הרצפה ובקול מר פתחה בצעקה "הוי, צדיק צדיק, רבי שמעון. אני, אמתך, באתי לכאן לכבודך, לגלח בני היחיד הראשון אשר נתן לי השי"ת בזכותך, וקיימתי נדרי אשר נדרתי, ואתמול הביאותיו חי ועשיתי לו התגלחת בשירים ובזמרה ובתוף ובכנור ומשתה ושמחה, ועתה איך אסע מכאן בבושה ובכלימה בלי הילד ובאיזו פנים אבואה הביתה". קולותיה ובכיותיה נשמעו בכל החצר ולב מי לא נמס כמים לשמוע את קול צעקתה. משסיימה את תפילתה קמה מעל הארץ והמשיכה בתפילתה "צדיק, צדיק, הנני מניחו לפניך כמו שהוא, ואנא ממך שאל תביישני ואל תחזיר פני ריקם, ותחזירו לפני חי ובריא, כמו שהביאותיו אתמול לפניך, ויתקדש שם שמים בעולם, וידעו כי יש ה' וצדיקים שופטים בארץ".

 

לסגולה סגרו את דלת ביהכנ"ס ולא נשאר שם איש, מחוץ לילד השוכב על הארץ וכעבור רגעים מספר נשמע מביהכ"נ צעקת הילד לאמו. משנפתחה הדלת, והנה הילד קם על רגליו וצועק "אמי, תנה לי מעט מים, כי צמאתי". כל הקהל באו לראות הילד החי. אף הרופאים שנאספו שמה לבדוק את הילד הודו ואמרו שאין זה בדרך הטבע כלל, וכל העומדים שם ברכו ברכת "מחיה המתים".

סגולה לחשוכי בנים לנדב משקה לזכות רשב"י

גדולי החסידות היו משגרים אגרות לארץ ישראל, ובהן בקשות להזכיר את שמות הנזקקים לישועה ליד ציון הרשב"י, ואף לנדר צדקה, ונשתמר בידינו מכתבו של רבי בן ציון הלברשטאם מבאבוב זצ"ל הי"ד, לאחר מאנשי שלומו בארץ הקודש,  בו הוא כותב "היות ששמע מפי אנשי ארצנו הקדושה, שקבלה בידם סגולה לחשוכי בנים, רח"ל, לנדב ח"י ראטל משקה, ביומא דהילולא על ציון התנא האלקי רשב"י, לכן הוא ממנה אותו "שליח מצוה, להזכיר לטובה את הזוג ר' - - - עם זוגתו - - - שיפקוד השי"ת אותם בזכר של קיימא, במהרה, בלי שום מכשול ונזק", ומוסיף "וינדב עבורם ח"י ראטל משקה כנהוג, וכאשר יעזור השי"ת ויפקדם בישועה במהרה, מוכנים המה לשלם נדבת לבבם בשמחה".

 

לא רק מקום תפילה למצפי ישועה פרטית על סבלותיהם שימשה ציון הרשב"י, אלא גם נקודת מרכז לתפילת רבים, וכן קהילות בחוץ לארץ, שהיו  נתונות בצרה, היו פונים לארה"ק ומבקשים להתפלל למענם במירון על ציון הרשב"י.

 

הקפות סביב הקבר לישועת קהילה בגולה שסבלו מרורות מושל עריץ

לרבי חיים שאול דוויק הכהן, מגדולי המקובלים בירושלים, הגיעה אגרת מקהילה אחת בחו"ל ובה סופר כי מושל עירם מציק מאד ליהודים והם ביקוש הימנו להתפלל למענם. רבי חיים שאול נענה לבקשתם, ולשבת של "סליחות", נסע למירון בלויית עשרים מתלמידיו, ובכל יום היו עורכים "הקפות" סביב הציון הקדוש של רבי אלעזר, כמנהג המקובלים, עם ארבעה מינים ישנים, שקיימו בהם את המצוה בשנה שעברה".

בשובו לביתו בעיר הקדש עם בני החבורה מצא רבי חיים שאול על שלחנו מברק מאותה קהילה בה הם מבשרים לו כי המושל העריץ מת לפתע, וליהודים היתה אורה ושמחה.

 

ע"י השמחה בל"ג בעומר זוכים לישועות

רבי אברהם יעקב מסדיגורא בעל "אביר יעקב", רואה את מקור הישועות בשמחה: "בל"ג בעומר שורה שמחה, כי בימי הספירה שורה בחי' אלקים – דין ובל"ג בעומר הוא המתקת הדינים, ע"י התגלות הזוהר הקדוש, וכשנמחקים הדינים אז הוא שמחה גדולה",

והוא מסמיך דברי זקנו רבי ישראל מרוז'ין שישראל יכולים לקבל כל אחד השפעות טובות ע"י גודל השמחה, אבל השמחה האמיתית הוא רק ע"י התורה הק', וע"י שבני ישראל מתדבקים בלמוד התורה הק', אין להרע שום שליטה, ונעשה בטל ומבוטל, וזה "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" (תהלים קי"ט) "ג"ל" ל"ג בעומר "עיני" "עין ד' אל יראיו למיחלים לחסדו" (שם) בל"ג בעומר מן המתקות הדינים נשפעים חסדים, "ואביטה נפלאות" ורואים נפלאות מישועות כלל ישראל, איך מתורתך, ע"י שמדבקים בהתורה הקדושה ומחנכים הדור הצעיר, על ברכי התרה והמסורה באים לביטול הרע ומשפיעם השפעות טובות".

 

[סגולה לרפואה]

ר' שלמה זלמן עהרנייך משמלוי ציין באחת מאגרותיו לירשלים "כי מ'לך ר'ופא נ'אמן ו'רחמן" ראשי תיבון מרון", כלומר בזכות הצדיק הטמון במירון שולח השי"ת רפואה לחולי עמו ישראל, והרא"ז מרגליות מוסיף: " כתוב "קול רנה וישעוה באהלי צדיקים", ורבים נושעים שם בכל ימות השנה, אבל ביום ל"ג לעומר יום המתקת הדינים הוא, וצדיק ונושע הוא". [מסע מירון]

 



[1] מגיד מישרים פרשת אמור, וראה לעיל במאמרנו על העליה לציונו של הרשב"י.

[2] שם, ע' 305. אף בעל "אהבת ציון" מספ: "גם הנכרים מנדבים שמן על קבל רשב"י ובנו רבי אלעזר, ונשבעים זה לזה בשם שמעון שבמירון וכמה פעמים ניצלו בזכותו"

 

מאמרי חכמינו זכרונם לברכה מרבי שמעון בר יוחאי

מאמרי חכמינו זכרונם לברכה מרבי שמעון בר יוחאי

 

שאלו תלְמִידָיו אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, מִפְּנֵי מַה לֹּא הָיָה יוֹרֵד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מָן פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה? אָמַר לָהֶם, אֶמְשׁוֹל לָכֶם מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁהָיָה לוֹ בֵן, וְקָבַע עָלָיו פַּרְנָסָתוֹ פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה. וְלֹא הָיָה מַקְבִּיל פְּנֵי אָבִיו אֶלָּא פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה, עָמַד וְקָבַע לוֹ פַרְנָסָתוֹ בְכָל יוֹם וָיוֹם, לֹא רָאוּי לְאוֹתוֹ בֵן שֶׁיַּקְבִּיל פְּנֵי אָבִיו בְּכָל יוֹם וָיוֹם?! וְאַף כָּךְ - יִשְׂרָאֵל, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה בָנִים, הָיָה דּוֹאֵג וְאוֹמֵר, שֶׁמָּא לְמָחָר אֵין הַמָּן יוֹרֵד, וְנִמְצְאוּ בְנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם מֵתִים בָּרָעָב. וְנִמְצְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל מְכַוְּנִים אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

 

[סוכה מה:]

 

מה ע"ב אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, יָכוֹל אֲנִי לִפְטֹר אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִן הַדִּין מִיּוֹם שֶׁנִּבְרֵאתִי וְעַד עַכְשָׁיו. וְאִלְמָלֵי אֶלְעָזָר בְּנִי עִמִּי, מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְעַד עַכְשָׁיו. וְאִלְמָלֵי יוֹתָם בֶּן עֻזִּיָּהוּ עִמָּנוּ, מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם. (אמר) [וְאָמַר] רַבִּי חִזְקִיָּה אָמַר רַבִּי יִרְמְיָּה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, רָאִיתִי בְנֵי עֲלִיָּה וְהֵם מוּעָטִים, אִם אֶלֶף הֵם, אֲנִי וּבְנֵי מֵהֶם, אִם מֵאָה הֵם, אֲנִי וּבְנִי מֵהֶם, אִם שְׁנַיִם הֵם, אֲנִי וּבְנֵי הֵם. וּמִי זוּטְרֵי כּוּלֵי הַאי? וְהָאָמַר (מר) [רָבָא], תַּמְנִי סְרֵי אַלְפֵי (פרסי הוו בדרא קמיה דקודשא בריך הוא). [דָּרָא הֲוָה דְּקַמֵּיהּ קוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא], שֶׁנֶּאֱמַר, (יחזקאל מח) "סָבִיב שְׁמוֹנָה עָשָׂר אָלֶף". לָא קַשְׁיָא, הָא - דְּמִסְתַּכְּלֵי בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה, הָא - דְּמִסְתַּכְּלֵי בְאַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה. וּדְמִסְתַּכְּלֵי בְאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה, מִי זוּטְרֵי כּוּלֵי הַאי? (אם שנים הם אני ובני הם). וְהָאָמַר אַבַּיֵי, לָא פָּחוּת עָלְמָא מִתְּלָתִין וְשִׁיתָּא צַדִּיקֵי דְּמְקַבְּלֵי פְּנֵי שְׁכִינָה כָּל יוֹמָא, שֶׁנֶּאֱמַר, (ישעיה ל) "אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי לוֹ". ,ל"ו' בְּגִימַטְרִיָא תְּלָתִין וְשִׁיתָא הֲווּ? לָא קַשְׁיָא, הָא דְּעַיְילִי בְבַר, הָא דְּעַיְילֵי בְלָא בַר:

 

 

 

[סוטה לב:]

 

(עב) אֵלוּ נֶאֶמָרִים פֶּרֶק שְׁבִיעִי:

דף לב עב תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי אוֹמֵר, אָדָם אוֹמֵר שִׁבְחוֹ בְּקוֹל נָמוּךְ, וּגְנוּתוֹ בְּקוֹל רָם. שִׁבְחוֹ בְּקוֹל נָמוּךְ - מִוִּדּוּי מַעֲשֵׂר, וּגְנוּתוֹ בְּקוֹל רָם - מִמִּקְרָא בִּכּוּרִים. וּגְנוּתוֹ בְּקוֹל רָם? וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, מִפְּנֵי מַה תִּקְּנוּ תְּפִלָּה בְּלַחַשׁ? מִפְּנֵי שֶׁלֹֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת עוֹבְרֵי עֲבֵרָה, שֶׁהֲרֵי לֹא חָלַק הַכָּתוּב מָקוֹם בֵּין חַטָּאת לְעוֹלָה. לָא תֵּימָא, ,גְּנוּתוֹ', אֶלָּא אֵימָא, ,צַעֲרוֹ', כִּדְתַנְיָא, (ויקרא יג) "וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא" - צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ צַעֲרוֹ לָרַבִּים, וְרַבִּים מְבַקְּשִׁים עָלָיו רַחֲמִים:

 

 

 

רבי שמעון בן יוחי אומר מכאן שאין ישראל רואים פני גיהנם לעולם משלו משל למה"ד למלך ב"ו שהיה לו שדה זבורית באו בני אדם והשכירוה בעשרת כורין חטים בשנה זבלוה עדרוה השקוה וכסחוה ולא הכניסו ממנה אלא כור אחד חטים בשנה אמר להם המלך מהו זה אמרו לו אדונינו המלך אתה יודע בשדה שנתת לנו שמתחלה לא הכנסת ממנה כלום ועכשיו שזבלנוה וכיסחנוה והשקינוה מים לא הכנסנו ממנה אלא כור אחד חטים בלבד. כך עתידים ישראל לומר לפני הקב"ה רבש"ע אתה יודע ביצר הרע שהוא מסית בנו שנא' (תהלים קג) כי הוא ידע יצרנו:

רבי שמעון אומר הוי זהיר בק"ש ובתפלה וכשאתה מתפלל אל תעשה תפלתך שיחה אלא תחנונים לפני הקב"ה שנאמר (יונה ד) כי אתה אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד וניחם על הרעה. ר"א אומר הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס ודבר אחד בתורה אל תשכחה ממך דע לפני מי אתה עמל ומי הוא בעל בריתך [ונאמן הוא בעל בריתך שישלם לך שכר פעולתך]:

 

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ז עמוד ב

 

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: כל הקובע מקום לתפלתו אויביו נופלים תחתיו, שנאמר: +שמואל ב' ז'+ ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה. רב הונא רמי: כתיב לענותו וכתיב +דברי הימים א' י"ז ט'+ לכלותו - בתחילה לענותו ולבסוף לכלותו.

 

 

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ז עמוד ב

 

אמר ליה רבי יצחק לרב נחמן: מאי טעמא לא אתי מר לבי כנישתא לצלויי? אמר ליה: לא יכילנא. אמר ליה: לכנפי למר עשרה וליצלי. אמר ליה: טריחא לי מלתא. - ולימא ליה מר לשלוחא דצבורא, בעידנא דמצלי צבורא ליתי ולודעיה למר. - אמר ליה: מאי כולי האי? אמר ליה: דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, מאי דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין רבי יוסי ברבי חנינא אמר מהכא כה אמר ה' בעת רצון עניתיך רבי אחא ברבי חנינא אמר מהכא הן אל כביר ולא ימאס וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי תניא נמי הכי רבי נתן אומר מנין שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים שנאמר הן אל כביר ולא ימאס וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי וגו' אמר הקדוש ברוך הוא כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם אמר ריש לקיש כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל נקרא שכן רע שנאמר כה אמר ה' על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי את ישראל ולא עוד אלא שגורם גלות לו ולבניו שנאמר הנני נותשם מעל אדמתם ואת בית יהודה אתוש מתוכם אמרו ליה לרבי יוחנן איכא סבי בבבל תמה ואמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה כתיב אבל בחוצה לארץ לא כיון דאמרי ליה מקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו כדאמר רבי יהושע בן לוי לבניה קדימו וחשיכו ועיילו לבי כנישתא כי היכי דתורכו חיי אמר רבי אחא ברבי חנינא מאי קרא אשרי אדם שומע לי לשקד על דלתותי יום יום לשמור מזוזת פתחי וכתיב בתריה כי מוצאי מצא חיים

תלמוד בבלי מסכת שבת דף לג עמוד ב

 

אזל הוא ובריה טשו בי מדרשא. כל יומא הוה מייתי להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא וכרכי. כי תקיף גזירתא, אמר ליה לבריה: נשים דעתן קלה עליהן, דילמא מצערי לה ומגליא לן. אזלו טשו במערתא. איתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא דמיא. והוו משלחי מנייהו, והוו יתבי עד צוארייהו בחלא, כולי יומא גרסי, בעידן צלויי לבשו מיכסו ומצלו, והדר משלחי מנייהו כי היכי דלא ליבלו. איתבו תריסר שני במערתא. אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא, אמר: מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזרתיה? נפקו. חזו אינשי דקא כרבי וזרעי, אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה! כל מקום שנותנין עיניהן - מיד נשרף. יצתה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם! הדור אזול. איתיבו תריסר ירחי שתא. אמרי: משפט רשעים בגיהנם - שנים עשר חדש. יצתה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם! נפקו, כל היכא דהוה מחי רבי אלעזר - הוה מסי רבי שמעון. אמר לו: בני, די לעולם אני ואתה. בהדי פניא דמעלי שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא, ורהיט בין השמשות. אמרו ליה: הני למה לך? - אמר להו: לכבוד שבת. - ותיסגי לך בחד? - חד כנגד זכור, וחד כנגד שמור. - אמר ליה לבריה: חזי כמה חביבין מצות על ישראל! יתיב דעתייהו. שמע רבי פנחס בן יאיר חתניה ונפק לאפיה, עייליה לבי בניה הוה קא אריך ליה לבישריה, חזי דהוה ביה פילי בגופיה, הוה קא בכי, וקא נתרו דמעת עיניה וקמצוחא ליה. אמר לו: אוי לי שראיתיך בכך! - אמר לו: אשריך שראיתני בכך, שאילמלא לא ראיתני בכך - לא מצאת בי כך. דמעיקרא כי הוה מקשי רבי שמעון בן יוחי קושיא - הוה מפרק ליה רבי פנחס בן יאיר תריסר פירוקי, לסוף כי הוה מקשי רבי פנחס בן יאיר קושיא - הוה מפרק ליה רבי שמעון בן יוחי עשרין וארבעה פירוקי.

 

 

תלמוד בבלי מסכת שבת דף מה עמוד א

 

מרת בשלמא דרב כרבי יהודה סבירא ליה - היינו דשני בין שבת ליום טוב, אלא אי אמרת כרבי שמעון סבירא ליה - מה לי שבת ומה לי יום טוב! ורב כרבי יהודה סבירא ליה? והא בעו מיניה דרב: מהו לטלטולי שרגא דחנוכתא מקמי חברי בשבתא? ואמר להו: שפיר דמי. - שעת הדחק שאני. דהא אמרו ליה רב כהנא ורב אשי לרב: הכי הלכתא? - אמר להו: כדי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק

 

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קלח עמוד ב

 

תנו רבנן: כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו: עתידה תורה שתשתכח מישראל, שנאמר +עמוס ח+ הנה ימים באים נאם ה' אלהים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי ה', וכתיב +עמוס ח+ ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו. דבר ה' - זו הלכה, דבר ה' - זה הקץ, דבר ה' - זו נבואה. ומאי ישוטטו לבקש את דבר ה' - אמרו: עתידה אשה שתטול ככר של תרומה ותחזור בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, לידע אם טמאה היא ואם טהורה היא, ואין מבין. אם טהורה היא ואם טמאה היא? בהדיא כתיב ביה: +ויקרא יא+ מכל האכל אשר יאכל! - אלא: לידע אם ראשונה היא ואם שניה היא. ואין מבין. - הא נמי מתניתין היא, כדתנן: השרץ שנמצא בתנור - הפת שבתוכו שניה, שהתנור תחילה. - מסתפקא להו הא דאמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא: ליחזייה האי תנורא כמאן דמלי טומאה, ותיהוי פת ראשונה! - אמר ליה: לא אמרינן ליחזייה האי תנורא כמאן דמלי טומאה. דתניא: יכול יהו כל הכלים מיטמאין באויר כלי חרס - תלמוד לומר כל אשר בתוכו יטמא מכל האכל אשר יאכל, אוכלין - מטמאין באויר כלי חרס, ואין כלים מטמאין באויר כלי חרס. תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: חס ושלום שתשתכח תורה מישראל, שנאמר +דברים לא+ כי לא תשכח מפי זרעו. אלא מה אני מקיים ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו - שלא ימצאו  הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד:

 

 
הנך נמצא ב: דף הבית hidden רבי שמעון בר יוחאי

התפילין שלי

תפילין

התפילין שלי

טובה אמיתית ליקירי משפחתכם

עילוי נשמה מכבדים בחיים ולאחר החיים

בשמחת כלולותיכם

חתן וכלה

מתפללים להצלחתכם

בשמחת הבר מצווה

בר מצווה

מתפללים להצלחת צאצאיכם

  • Login
    מלל מעל טופס הרישום
    מלל מתחת טופס הרישום
  • יצירת חשבון
    *
    *
    *
    *
    *
    Fields marked with an asterisk (*) are required.