• Personal-prayer
Hebrew (Israel)English (United Kingdom)
הרשם לאתר וזכה בתפילה וברכה על ציון הרשב"י הקדוש. שנה טובה ומתוקה
 

אמונת חכמים

טבע הבריאה כפופה לצדיקים

טבע הבריאה כפופה לצדיקים

רבותינו זכו מרוב קדושתם  שטבע הבריאה נשתנה עבורם

והיו דבריהם נשמעים בשמים, וכל הבריאה כולה הייתה משועבדת להם, כמו שאמרו: 'צדיק גוזר והקב"ה מקיים', כמובא בחולין (צ"ז) מר' פינחס בן יאיר שנחלק לו הנהר כדי שיעבור בו. וכן מרבי שמעון בר יוחאי שאמר: "בקעה בקעה התמלאי דינרי זהב", ונתמלאה. וכן רשב"י ורבי אלעזר בנו כשיצאו מהמערה. כל מקום שהיו נותנים עיניהם בו הי נשרף (מגלה י"ז). וכן רבי יהודה כשהיתה עצירת גשמים, היה מסיר נעליו לצער, ותכף היה יורד גשם (תענית כ"ד). וכן רבא בקש רחמים שירד גשם בתמוז וירד (שם.). וכן רב דניאל בר קטינא איך שהיה מבקש מטר היה יורד (שם צ"ט). וכן (שם) מנקדימון בן גוריון, שעמדה לו חמה ולא שקעה, כי נתחייב לשלם לגוי עבור המים שלוה, ואם היה עובר אותו יום היה צריך לשלם לו, ונשתהתה החמה להראות לגוי שעדיין יום.

 

קטנים שבהם החיו מתים

וכן כוחם גדול היה עד כדי להחיות מתים, וכמו שאמר אנטונינוס לרבי: "ידעתי שקטן שבכם יכול להחיות מתים". ושם, ר' חנינא בר חמא החיה למת (עבודה זרה י'). וכן רבה החיה את ר' זירא שמת (מגלה צ"ז). וכן ר' יוחנן החיה לרב כהנא (בבקא קמא קי"ז). וכן ר"ח בן חכינאי החיה את אשתו (כתובות ס"ב ע"ב).

 

 

אש הקיפה אותם בעת לימודם

ועוד מגדולתם: רבי אלעזר בן ערך כשהיה דורש במעשה מרכבה, היתה אש יורדת מן המשים וסבבה כל אילנות שבשדה (חגיגה י"ד). עוד שם: כשדרש רבי יהושע במעשה מרכבה, תקופת תמוז היתה, נתקשרו שמים בעבים ונראתה הקשת, ובאו מלאכי השרת לשמוע. וכן כל שבת כלה בחודש ניסן ותשרי שהיו דורשין והיו באים הרבה לשמוע, היה יורד אש מן השמים (תוס' ברכות י"ז). וכן כשעסקו בתורה ר"א ור"י בבית אבויה, ירדה אש והקיפתם (חגיגה ט"ו). וכן יונתן בן עוזיאל, כשעסק בתורה, כל עוף שהיה פורח מעליו היה נשרף (סוכה כ"ח).

 

הקפדתם היתה מסוכנת מאוד

ומעצם קדושתם כל הקפדה שלהם היתה עושה רושם, וכמו שאמרו: "כל מקום שנתנו חכמים עיניהם להקפיד, או מיתה או עוני" (מועד קטן י"ז). וכן אותה אשה שפגעה בכבוד שמואל, מתה (נדרים נ'). וכן אותו טבח שפגע ברב, נשמט עצם מהפרה והרגו (יוא פ"ז). וכן בהרבה מקומות נתנו עיניהם בו ועשאוהו גל של עצמות. וכן מעה באדם שפגע בכבודו של ר' ישמעאל בן ר' יוסי ונצטרע, וטבעו שני בניו, ומאנו שתי כלותיו (יבמות ק"ה).

ומובא בסנהדרין (ס"ח): רבא ברא אדם על ידי ספר יצירה, וכן ר"ח ור"א היו בוראים כל ערב שבת עגלה, ואוכלים אותה בשבת. ועין שם שגם המהר"ל ברא גולם בפראג, ועוד מגדולי הדורות שיצרו גולם, עיין שם בספר חיי עולם

.

 

היו רגילים בבת קול מן השמים ולגילוי אליהו

וזכו שהיו משתמשים בבת קול, שהיתה יוצאת מן השמים ומכרזת להם דברים, עין שם הרבה מקורות בתלמוד. וזכו והיו רגילים מאוד בגילוי אליהו, עין שם הרבה מהתלמוד אין מספר, וכן עוד הרבה דורות אחר הלמוד זכו גדולי ישראל לגילו אליהו, עיין שם, כמו האר"י ז"ל, וכמו שכתב מהרח"ו בהקדמה ל"עץ חיים", וכן צפו ברוח  הקודש הרבה, עין שם הרבה מקורות לזה בתלמוד, וכן בכל דור ודור לא פחות עלמא מל"ו צדיקים שמקבלים פני שכינה בכל יום (סוכה מ"ה).

 

ועוד אלקט כאן מעט מגודל נוראותם ומעשי מופתיהם.

 

רואה בלי עיניים

מעשה ברב ששת שהיה סגי-נהור. פעם אחת הלכו כל העולם לקראת המלך שבא לשם, עמד רב ששת והלך עמהם. מצאו מין אחד, אמר לו: "הכדים השלמים הולכים לנהר לשאוב מים, אבל הכדים השבורים להיכן הם הולכים?! מאחר שסומא אתה, ולא תראה את המלך, למה אתה הולך?" אמר לו רב ששת: "בוא וראה שאני יודע יותר ממך". עברה כת ראשונה של המלכות, והיה רעש. אמר לו זה המין: "עתה עבר ה מלך". אמר לו רב ששת: "אינו אמת". עברה כת שניה ,וגם כן היה רעש. אמר לו: "כעת עבר המלך". אמר לו: "גם עתה עדין לא עבר". עברה כת שלישית, והי בשקט בלי רעש והמיה. אמר לו המין: "עתה בא המלך". אמר לו רב ששת: "כעת אמת הוא". אמר לו המין: "מנין אתה יודע?" אמר לו: "כי המלכות שבארץ היא כעין המלכות שבשמים, וכתוב (מ"א יט): 'ואחר הרוח רעש, לא ברעש ה'; ואחר הרעש אש, לא באש ה'; ואחר האש קול דממה דקה'" (ברכות נח).

 

צדיק גוזר והקב"ה מקיים

פעם אחת נפלה מרגלית אחת מן מלך ישמעאל לארץ, ובלעה עכבר אחד. בא אצל רבי פינחס בן יאיר. אמר לו רבי פינחס בן יאיר: "וכי חובר חבר אני, שאתה באת אלי?! אמר לו מהלך: "לא חובר ומנחש אתה, רק באתי אליך בעבור שמך הטוב שהולך למרחוק, שאתה צדיק גמור, ואתה גוזר והקדוש-ברוך-הוא מקיים על ידך". גם רבי פינחס בן יאיר על העכברים שיבואו אצלו. ראה עכבר אחד שהיה לו כמין חטוטרת בגבו מחמת המרגלית שבלע, ובולט לחוץ דרך גבו. אמר רבי פינחס בן יאיר: "בעכבר הזה נמצאת המרגלית!" וגזר עליו ופלט המרגלית לחוץ (ירושלמי דמאי).

 

הנהר נחלק לשנים מלפני מי שלא פגע באדם מעולם

רבי פינחס בן יאיר [חמיו של רשבי] הלך לבית המדרש והיה בדרכו נהר שנקרא גני. והיה הנהר הזה מתגבר מאוד, עד שהיה בלתי אפשר לילך דרך שם. אמר רבי פינחס בן יאיר לנהר הזה: "גני, גני! וכי אתה מונע אותי מללכת לבית המדרש?! ונקרע הנהר מלפניו, ועבר ביבשה. אמרו לו תלמידיו: "יכולים גם אנחנו לעבור בו?" אמר להם: "מי שיודע בנפשו שלא בזה לשום אדם מישראל מימיו, יעבור הנהר ולא יגיע לו שום נזק חלילה" (ירושלמי דמאי).

 

בזכותו לא יפול הבית

מעשה שהיתה בנהרדעא חומה ישנה ורעועה, שרב ושמואל לא היו עוברים תחת החומה הזו, ואף-על-פי שהיתה עומדת שם שלש עשרה שנה ואינה ראויה ליפול אחר שכבר עמדה כל השנים האלו, אבל לפי שהיתה רעועה לא רצו לעבור תחתיה, אלא היו מקיפים סביבות אותה החומה. יום אחד נקלע רב אדא בר אהבה לנהרדעא. אמר שמואל לרב: "נסובב אותה החומה ולא נלך תחתיה". אמר לו רב: "אין אנחנו צריכים לזה כעת, לפי שיש איתנו גם רב אדא בר אהבה, שיש לו זכות אבות הרבה, ואין אנו צריכים לחשוש מזה" (תענית כ.).

 

מעשה ברב הונא, שהיה לו יין בבית ישן ורצה לפנות היין משם, אבל היה ירא לילך לבית שמא יפול הבית עליו. מה עשה? לקח ומשך עמו את רב אדא בר אהבה, ונכנסו לבית, ופלפל עמו בתוך הבית באיזה לימוד, ושהה שם באריכות הפלפול שפלפלו ביניהם עד שפינו היין משם, ואחר כך יצאו מהבית. ותכף כשיצאו נפל הבית. הקפיד רב אדא בר אהבה על רב הונא, כי ראה שמשכו לבית לסמוך עליו שבזכותו לא יפול הבית כל זמן שהוא שם, ולכן האריך עימו בפלפול (תענית כ).

 

גדולים צדיקים במיתתם

מעשה ברבי מני בן רבי יונה הנזכר, שהיו מצערים אותו אנשי בית הנשיא. הלך ונשתטח על קבר אביו. אמר לו: "אבי, אבי, אנשים אלו מצערים אותי". יום אחד הלכו אלו האנשים על המערה של רבינו יונה. נדבקו רגלי סוסיהם בקרקע שעל גבי המערה, ולא היו יכולים לזוז ממקומם, שלא הניחם ללכת עד שיקבלו עליהם שלא לצער עוד לרבי מני בנו.

 

רצון יראיו יעשה

רבי מני היה רגיל ומצוי אצל רבי יצחק בן אלישיב. אמר לו: "עשירים של בית חותני מצערים אותי". אמר לו: "יהיו עניים!" וכן היה להם. אמר לו: "הם דוחקים אותי כדי שאתן להם פרנסה, לפי שהם עניים". אמר לו: "יהיו עשירים!" וכן היה שנתעשרו. אמר לו רבי מני: "אין אשתי מקובלת עלי, ואין דעתי מיושבת ממנה, לפי שאינה יפה". אמר לו: "מה שמה?" אמר לו: "חנה!" אמר לו רבי יצחק: "תתיפה חנה!" ונתיפתה. אמר לו: "עכשיו היא מתגדלת עלי מתוך גבהות יפיה". אמר לו רבי יצחק: "אם כן, תחזור חנה ותהיה שחורה כפי שהיתה". וכן היה (תענית כג).

 

פיזר לצדקה את כסף הנדוניא שהכין לביתו וזכה לנס גלוי

אלעזר איש ברתותא, כשהיו רואים אותו גבאי צדקה, היו מתחבאים מפניו, לפי שכל מה שהיה אצלו בעת ההיא הי נותן להם. יום אחד עלה לשוק לקנות ולהכין נדוניא עבור ביתו. ראו אותו גבאי צדקה, והיו מתחבאים מלפניו. רץ אחריהם ואמר להם: "הנני משביעכם שתאמרו לי במה אתם עוסקים". אמרו לו: "ביתום ויתומה לזווגם יחד". אמר להם: "הריני נשבע שהם קודמים לביתי". לקח כל מה שהיה בידו ונתן להם, ונשאר אצלו זו אחד. קנה בעדו חיטים, ונתן אותם באוצר של חיטים. באה אשתו, אמרה לביתו: "מה הביא אביך?" אמרה לה: "כל מה שהביא השליך לאוצר של תבואה". הלכה לפתוח את דלת האוצר, ראה שהאוצר מלא חיטים, עד שהחיטים דוחקות ויוצאות לחוץ דרך נקבי הדלת, ולא היתה יכולה לפתוח הדלת. הלכה ביתו לבית המדרש ואמרה לו: "בוא וראה מה עשה לך הקב"ה!" אמר לה: "הריני נשבע שהם הקדש עלייך, ואין לך בהם אלא כאחד מעניי ישראל" (תענית כג.).

 

כבן המתחטא לפני אביו

מעשה ברבי חנינא בן דוסא, שהיה הולך בדרך והחל לרדת גשם. אמר לפניו: "רבונו של עולם! כל העולם כולו בנחת, וחנינא בצער?" פסק הגשם. כשבא לביתו, אמר לפניו: "רבונו של עולם! כל העולם כולו בצער, לפי שהם מבקשים מים לשדותיהן, וחנינא בנחת?! לפי שאני יושב ואיני צריך לגשמים, לפי שאין לי שדות?" וירד הגשם.

אמר רב יוסף: "מה הועילה התפילה של הכהן הגדול, שהיה מתפלל: 'אל תכנס תפילת עוברי דרכים לפניך'? כי כאן הקב"ה שמע תפילת רבי חנינא ופסק המטר".

 

הצדיק צינור השפע לאחרים,

ואילו לעצמו שכרו רק בעולם הבא

אמר רב: "בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: 'כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת'. כי היה עני חסר לחם, לכן היה אוכל רק חרובים" (תענית כג).

 

זכו לנס גלוי כדי שלא יתביישו

מעשה באשתו של רבי חנינא בן דוסא, שהיתה רגילה להסיק התנור בכל ערב שבת, והיתה נותנת בו איזה דבר שהוא מעלה עשן הרבה, כדי שהשכנים יהיו סבורים שגם היא אופה בתנור. וזה עשתה מחמת בושה, שלא היה לה מה לאפות בתנור. היתה לה שכנה רעה, אמרה: יודעת אני שאין לה כלום מה לאפות ולבשל לכן אלך ואראה מה זה העשן שעולה כקיטור הכבשן. הלכה ודפקה על הדלת, ונתביישה ממנה והלכה לחדר אחר. נעשה לה נס, שמצאה השכנה הזאת את התנור שהוא מלא לחם, וגם ערבה מלאה עיסה.

 

אמרה לה השכנה: "לכי מהר והביא מרדה, והוציאי את הלחם מן התנור, שלא ישרף הלחם אם ישאר מונח עוד בתנור". אמרה לה אשת רבי חנינא בן דוסא: "גם אני הלכתי לחדר הזה כדי לקחת מרדה משם להוציא הפת מן התנור". ובאמת כן היה, שהלכה לחדר ההוא בכונה לקחת את המרדה, והגם שהיתה יודעת שאין בתנור מאומה, אמנם לפי שהיא היתה רגילה שיעשו לה ניסים לכן הלכה לחדר הזה.

 

אמרה אשתו של רבי חנינא בן דוסא לבעלה: "עד אימתי נסבול כל כך עול הפרנסה?" אמר לה: "מה אעשה?" אמרה לו: "בקש רחמים, שיתנו לך מן השמים מהטוב שעתיד לצדיקים להיות לעולם הבא". ביקש רחמים ויצאה כמין יד מן השמים, ונתנה לו רגל אחת משולחן של זהב. ראתה אשתו בחלומה, שעתידין הצדיקים לאכול על שולחן זהב שיש לו שלוש רגלים, והוא יאכל על שולחן של זהב שיש לו רק שתי רגלים. אמר הוא אליה: "וכי נוח לך שכל הצדיקים יאכלו על שולחן זהב של שלש רגלים, ואנחנו נאכל על שולחן שחסר רגל אחת?!" אמרה לו: "בקש רחמים שיקחו זאת בחזרה". למדנו: גדול נס האחרון יותר מן הראשון, כי קבלה בידינו, כי מן השמים נותנים לאיש אבל אין לוקחים ממנו בחזרה.

 

מי שאמר לשמן וידלק, יאמר לחומץ וידלק

פעם אחת בערב שבת לפנות ערב ראה את ביתו יושבת והיא עצבה. אמר לה: "למה את יושבת עצבה?" אמרה לו: "לפי שרציתי לתן בכלי של נר שמן ולסוף נתתי בו חומץ ואינו יכול לדלוק". אמר רבי חנינא בן דוסא: "מי שאמר לשמן וידלק, יאמר לחומץ וידלק". והיה דולק כל היום כולו עד שהביאו ממנו אור להבדלה.

 

שינוי טבע – להעיד על צדקת הצדיק

מעשה ברבי חנינא בן דוסא, שהיו לו עיזים. באו ואמרו לו, שהן מפסידות את התבואה בשדות. אמר להם: "אם הן מפסידות בשדות, יאכלו אותן דובים וזאבים שבשדות; ואם לאו, אזי כל עז ועז תביא לעת ערב דוב על קרניה". וכן היה, שבערב הביאה כל אחת ואחת דוב על קרניה (תענית כג).

 

ואת שועתם ישמע ויושיעם

מעשה בשכנתו של רבי חנינא בן דוסא, שהיתה בונה בית, ולא היו הקורות מגיעות מכותל אל כותל. באה לפניו ואמרה לו: "בניתי בית, ואין הקורות מגיעות מכותל אל כותל". אמר לה: "מה שמך" אמרה לו: "איכו, יאריכו הקורות שלך!" והאריכו הקורות עד שיצאו אמה לכאן ואמה לכאן. ויש אומרים שהקורות בעצמן לא נתארכו, רק היו לה קורות קטנות עוד, ורבי חנינה בתפילתו עשה שהקורות הקטנות האלו נדבקו לקורות של הבית, ונתארכו כאילו היו מתחילה קורה אחת. ורבי פלימו אמר, שראה הבית הזה, והיו קורותיו יוצאות אמה לכאן ואמה לכאן, ואמרו לו שהבית הזה הוא שקירה רבי חנינא בן דוסא בתפילתו.

 

 

ואת הנפש אשר עשו  האמת מנצחת

מעשה באונקלוס בן קלונימוס, שגייר את עצמו. שלח הקיסר גדוד של רומאים אחריו. כשבאו אצלו, משכם בפסוקים והראה להם שאין בעולם רק ה' אחד. הלכו גם המה וגיירו את עצמם. אחר כך שלח הקיסור גדוד אחר אחריו, ואמר להם: "לא תאמרו לאנוקלוס שום דבר". כשאחזו והביאו אותו והלכו בדרך, אמר להם אונקלוס: "אומר לכם איזה דבר. נראה כי מדרך העולם הוא, ששר קטן מוליך ומביא את האבוקה לפני השר הגדול ממנו; וכן השר הגדול מוליך ומביא את האבוקה לפני השר שהוא עוד יותר גדול ממנו, עד שהשר הגדול שבהם הוא מוליך את האבוקה לפני המלך עצמו". שאל להם: "האם המלך בעצמו מוליך האבוקה לפני איש?" אמרו לו: "לא!" אמר להם אונקלוס: "אבל הקדוש ברוך הוא, שהוא מלך על כל העולם, הוא מוליך הנר לפני ישראל, כמו שכתוב: "וה' הלך לפניהם יומם'" וכו'. הלך וגייר גם זה גדוד אחר תחתיו, ואמר להם: "לא תדברו ותספרו עימו מאומה". כשאחזו אותו והלכו עימו, ראה מזוזה מונחת על הפתח. הניח ידו עליה ושמח. אמרו לו: "למה אתה שמח?" אמר להם: "מנהגו של עולם – מלך יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, אבל הקב"ה אינו כן, כי עבדיו יושבים מבפנים והוא משמרם מבחוץ, כמו שכתוב: 'ה' ישמר-צאתך ובואך'". ונתגייר גם זה הגדוד. ויותר לא שלח הקיסר אחריו (עבודה זרה יא).

 

כשהצדיק מצטער – מבטל גזרות

רבן יוחנן בן זכאי כשהיה רוצה שירדו גשמים אומר לספר המגלחו תמיד, שיעמוד לפני ההיכל ויאמר: 'בשביל שרבי רוצה לספר ואין בכוחו להתענות' והיו גשמים יורדים מיד.

רבי אדא כשהיה רוצה שירד מטר היה שולף נעלו והגשמים יורדים. ואילו היה שולף גם השניה היה העולם מוצף מרוב הגשמים (ירושלמי תענית).

 

כשנפטר הצדיק, מתמעט השפע וכל הבריאה בצער

כשנפטר רבי אבהו, הורידו עמודים של קיסרי דמעות. כשנפטר רבי יוסי, שפעו מרזבים של ציפורי דם. כשנפטר רבי יעקב בר אחא, נראו הכוכבים ביום, שנשתנה העולם בשביל צער. כשנפטר רב אסי, נעקרו כל אילנות של ארזים. וכן כשנפטר רבי שמואל בר רבי יצחק נערו כל האילנות. כשנפטר רבי חייא, ירדו אבנים של אש מן השמים. כשנפטר רבי מנחם בר סימאי, נחלקו ונמעכה צורת הפרצוף של צלמים וצורת המטבעות כאילו הוחלקו על ידי הכלי העגול שבו טחים ומחליקים טיט של הכותל.

 

כשנפטר רבי תנחום בנו של רבי חיא איש כפר עכו, נקצצו כל הצורות שעושים על שם המלך שמת. כשנפטר רבי יצחק בן אלישיב, נעשו גנבים בנהרדעא, וחפרו שבעים מחתרות כדי לגנוב, כי בזכותו לא היו באים גנבים. כשנפטר רב המנונא, ירדו אבנים של ברד מן השמים. כשנפטרו רבה ורב יוסף, קרבו זה לזה חומות פרת שהגשר בנוי עליהן. כשנפטרו אביי ורבא, קרבו זה לזה חומות של החידקל. כשנפטר רב משרשיא, גדלו על האילנות קוצים. וכל אלה היה להראות שינוי שבא לעולם (מועד קטן כה.).

 

כח הצדיק להכרית המזיקים

רב אחא בר יעקב שלח את בנו רב יעקב לפני אביי לללמוד שם. כששב אחר כך לביתו, ראה אותו אביו שאינו חריף בלימודו כל כך. אמר לו: "אני טוב יותר ממך, לכן שב אתה כאן, ואני אלך לשם ללמוד". היה שם בית מדרש אחד, שהיה רחוק מן היישוב, והיה שם מזיק אחד שכשהיו נכנסים לשם שני אנשים אפילו ביום היה מזיק להם. כששמע אביי שרב אחא בא אצלו, אמר להם: "אל יניח שום איש לרב אחא ללון אצלו. וכשיראה שאין לו מקום אכסניא, בעל כרחו ילך וילין בבית המדרש, ומתוך חסידותו יעשו לו נס ויהרוג את המזיק".

נכנס רב אחא לבית המדרש הזה ולן שם, ונדמה לו המזיק כנחש שיש לו שבעה ראשים. והיה רב אחא מתפלל על המזיק, ועל כל כריעה וכריעה שכרע רב אחא נפל מן המזיק ראש אחד. למחרת בבקר אמר להם רב אחא: "אם לא שהקדוש ברוך הוא עשה לי נס זה, הייתם מסכנים אותי" (קידושין כ'ט)

[אמונת ישראל]

 

אמונת חכמים הדמויות הנערצות

הדמויות הנערצות

 

נביא קצת מעשיות מגודל פרישותם וצדקתם ומאסם את הרע מחכמינו זכרונם לברכה מדורו של רשב"י ואחריו. (מהספר חיי עולם לסטיפלר זצ"ל ומספר אמונת ישראל ,)

 

מפלאות הנהגות חסידותם

בתלמוד [מסכת תענית ב' ע"ב,] שאלו תלמידיו את רב אדא בר אהבה: "מפני מה הארכת ימים?" אמר להם: "מימי לא הקפדתי בתוך ביתי, ולא צעדי בפני מי שגדול ממני, ולא הרהרתי במבואות המטונפות, ולא הלכתי ד' אמות בלי תורה ובלי תפילין, ולא ישנתי בבית המדרש, ולא ששתי בתקלת חברי".

 

ולמדנו במס' מגילה כ"ז ע"ב: שאלו תלמידיו את רבי אלעזר בן שמוע: "במה הארכת ימים?" אמר להם: "מימי לא עשיתי קפנדריא לבית הכנסת, ולא פסעתי על ראשי עם הקדש". [כלומר: לא הלכתי בבית המדרש כשהתלמידים יושבים, כדי שלא אראה כפוסע עליהם, כי בזמנם היו יושבים על הקרקע.] וכו'. וכן שם: שאלו את ר' פרידא: "מפני מה הארכת ימים?" אמר להם: "מימי לא קדמני אדם לבית המדרש, וכו'.

 

שוקד על תקנת הרבים ומסיר מכשולות

 

וכן בתענית כ' ע"ב, נוראות מעשיו של רב הונא, שבימים המעוננים שרוח מנשבת היה נוסע בעגלה, וכל בית שהיה רעוע היה סותר שלא יפול, ואם יש כסף לבעלים לבנותו הם היו בונים; ואם לא, הוא היה בונה על-חשבונו. וכן כל ערב שבת היה הולך לשוק, וכל הירקות שנשארו לירקנים היה קונה אותם, עיין שם. וכן כשהיה יושב לאכול היה פותח ביתו ואומר: "כל מי שצריך יבוא ויאכל".

 

מקבל ייסורין מרצון לכפרת עוון

 

עוד שם כ"א ע"א, מחסידותו של נחום איש גמזו: אמרו עליו על נחום איש גמזו שהיה סומא משתי עיניו, גדם משתי ידיו, קטע משתי רגליו, וכל גופו מלא שחין, והיה מוטל בבית רעוע, ורגלי מטתו מונחים בספלין של מים, כדי שלא יעלו עליו נמלים. פעם אחת היתה מטתו מונחת בבית רעוע. בקשתו תלמידיו לפנות מטתו, ואחר כך לפנות את הכלים. אמר להם: "בני, פנו את הכלים ואחר כך פנו מטתי, שמובטח לכם: כל זמן שאני בבית אין הבית נופל". פינו את הכלים ואחר כך פינו את מטתו ונפל הבית.

 

אמרו לו תלמידיו: "וכי מאחר שצדיק גמור אתה למה עלתה לך כך?" אמר להם: "בני, אני גרמתי לעצמי, שפעם אחת הייתי מהלך בדרך לבית חמי, והי עימי משוי ג' חמורים, אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים. בא עני אחד ועמד לי בדרך ואמר לי: 'רבי, פרנסני!' אמרתי לו: 'המתן עד שאפרוק מן החמור'. לא הספקתי לפרוק מן החמור עד שיצתה נשמתו, הלכתי ונפלתי על פניו ואמרתי: עיני שלא חסו על עיניך – יסומו; ידי שלא חסו על ידיך – יתגדמו; רגלי שלא חסו על רגליך – יתקטעו. ואל נתקררה דעתי עד שאמרתי: כל גופי יהא מלא שחין". אמרו לו: "אוי לנו שראינוך בכך!" אמר להם: "אוי לי אם לא ראיתוני בכך", ע"כ.

 

 

רחמנות על עניים ודן כולם לכף זכות

עוד שם מחסידותו של אבא אומנא, שהיה מגיע לו שלום כל יום מהשמים, ולאביי כל ערב שבת, ולרבא כל ערב יום הכפורים, וחלשה דעתו של אביי, ואמרו לו מן השמים שאין אתה יכול לעשות כמעשה אבא אומנא. ומה היו מעשיו? אבא אומנא היה מקיז דם וכשהיתה באה אשה היה מלבישה בסדין משום צניעות שלא יסתכל בה, והיה מניח קופה בחוץ: מי שיש לו לשלם משלם, ומי שאין לו לא משלם ולא מתבייש, וכשהיה תלמיד חכם בא לא היה לוקח ממנו כסף, ואדרבה היה נותן לו כסף להברות את עצמו. ופעם רצה אביי לנסות אותו ושלח זוג תלמידי חכמים אליו ואכלו ושתו אצלו, והציע להם לישון בתכשיטי צמר, ולמחרת לקחו החכמים את שטיחי הצמר אתם ויצאו לשוק, וכשעבר אבא אומנא בשוק אמרו לו: "תשום אלו השטיחים ונמכרם לך". אמר להם: "כך וכך הם שוים, ואני מוכן לשלם תמורתם". אמרו לו: "מנין לך שהם שוים כך?" אמר להם: "אני קניתי אותם בכך וכך". אמרו לו: "במה חשדת אותנו שעשינו זאת לגנוב שטיחי צמר שלך?" אמר להם: "שמא פדיון שבויים נזדמן לחכמים". אמרו לו שיקחם בחזרה, אמר להם: "כיון שבדעתי היה לתנם לצדקה לא אקחם", ולא לקח אותם מהם.

 

מעולם לא כעס

שאלו לרבי זירא: "במה הארכת ימים?" אמר להם: "מימי לא הקפדתי בתוך ביתי" וכו'. כנ"ל ברבי אלעזר בן שמוע.

 

נכנס לתוך תנור בוער כדי שלא לבייש

עוד בכתובות י"ז ע"ב, ממר עוקבא שהיה עני בשכונתו והיה נותן לו כל יום ארבעה זוזים בחור שבמפתן הדלת שלא יתבייש. יום אחד החליט העני לראות מי הוא הנותן לו מעות כל יום, ואותו יום בא מר עוקבא עם אשתו וברחו מאותו אדם שלא יראם ונכנסו לתנור גרוף מגחלים להתחבאות שם, ונכוו רגליו של מר עוקבא. אמר לו אשתו: "שים רגליך על רגלי, ששלי לא נשרפו", וקאמר בגמרא משום שגם היא היתה נותנת צדקה, והצדקה של יותר משלו, כי היא נותנת אוכל מוכן.

 

גאונות בצדקה

עוד שם: ר' אבא קושר מעות בסודרו ומשליך לאחריו וממציא עצמו לעניים כדי שלא יתביישו.

 

סבל ייסורי הצימאון ובלבד שלא יעבור על דברי החכמים

וכן בעירובין, רבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורין, והיה ר' יהושע הגרסי משרתו שם, והיו מכניסין לו כל יום מים במדה, ויום אחד שפך לו השומר א תהמים, כי חשד בו שרוצה לחתור בחפירת הקרקע, ובא ר' יהושע לרבי עקיבא ואמר לו רבי עקיבא שיתן לו מים לטול ידים. אמר לו: "שפך לי השומר את המים ויש לי מעט, ואפילו לשתות לא מספיק", ולא שתה כדי לא לעבור על דברי חכמים, שאמרו שצריך נטילת ידים.

 

 

קיבל על עצמו ייסורים נוראים לכפרת עוון קל

וכן בבא מציעא פ"ד ע"א,  רבי אלעזר בן רשב"י שבשביל חטא קל שמסר למלכות אדם להריגה, והיה אותו אדם חייב מיתה שבעל נערה המאורסה ביום הכפורים, ולא נחה דעתו עד שקרא ליסורים שיבואו עליו, וכל לילה היו מכינים לו ששים סדינים ובבוקר היו מושכים ממנו ששים ערבות מלאות דם שזב ממנו מהשחין שהיה עליו, ובבקר היה אומר ליסורים שילכו כי רוצה ללמוד תורה ובלילה היה קורא להם שיבוא.

 

 

 

טרח טירחות עצומות ללמד תורה לתינוקות של בית רבן

וכן שם פ"ה: גדולים מעשי חיא שזרע כותנה ועשה ממנו מצודות וצד צביים והאכיל בשרם ליתומים ומהעור עשה קלף וכתב עליו חמשה חומשי תורה וששה סדרי משנה, והיה הולך מכפר לכפר ומלמד תורה לילדי ישראל.

 

 

השליך עצמו לתנור אש כדי שלא לחטוא

עוד בקידושין ל"ט, ר' חנינא בר פפא תבעה אותו לעבירה אשה חשובה גויה. אמר איזה משהו ונתמלא גופו שחין, כדי שתסלק מעליו. אמרה גם היא משהו ונתרפא גופו. ברח ונעשה לו נס ונצל ממנה. וכן ר' צדוק תבעה אותו גויה לדבר עברה, אמר לה: "לבי חלש ואיני יכול, יש לך לתן לי משהו לאכל?" ופרש רש"י שהיתה אשה חשובה ויכולה להרגו, ולכך ענה לה כך. אמרה לו: "יש לי דבר טמא לתן לך לאכול". אמר לה: "טוב". והלכה לתנור לצלות הדבר הטמא ונכנס גם הוא לתנור לישרף, אמרה לו: "מה זה?" אמר לה: "מי שעושה מעשה כזה ראוי לישרף". אמרה לו "לא ידעתי שכל כך חמור לך זה, שאם ידעתי לא הייתי מצערת אותך.

 

השליך עצמו מהגג מפחד החטא

עוד שם מרב כהנא שהיה מוכר סלים עבור נשים. תבעה אותו גויה לדבר עברה, אמר לה: "אלך ואקשט עצמי". עלה לגג ונפל למטה ובא אליהו הנביא וקבלו שלא ימות. אמר לו אליהו: "הטרחת אותי לרוץ להצילך ד' מאות פרסה". אמר לו רב כהנא: "מי גרם לי זה? העניות שאני מוכר סלי נשים". נתן לו אליהו כלי מלא דינרים.

 

גרם לעצמו בזיון כדי שיימנע מלחטוא

עוד שם, מר' עמרם חסידא שהסיתו יצר הרע לדבר עברה, ולקח סולם לעלות ולחטוא, ובאמצע נתחזק ולא עלה וצעק: "אש בבית עמרם, אש בבית עמרם!" באו החכמים ואמר לו: "בישתנו". אמר להם: "מוטב תתבישו בי בעולם הזה ולא בעולם הבא".

 

 

סבלנות ללא גבול למד עם תלמידו ארבע מאות פעמים כל דבר

עוד בערובין נ"ד, מרבי פרידא שהיה שונה לתמידו ארבע מאות פעם, ופעם אחת הוצרך מאיזו סיבה לשנות לו עוד ארבע מאות פעם, כי לא הספיקו הראשונים, והאריך ימים ארבע מאות שנה, וכל בני דורו הובטחו לעולם הבא.

 

תחב בעיני עצמו מסמרים מלובנים באש והתעוור ובלבד שלא יחטא בעיניו

עוד בילקוט ויחי, מר' מתיא בן חרש שלא ראה אשה מימיו, יום אחד רצה השטן לנסותו ונדמה לו כאשה יפה שאין כמותה בעולם. וכשראה זאת רבי מתיא בן חרש אמר לתלמידו: "הבא לי מסמרים מלובנים באש". וכשהביא לו נתנן בעיניו ונסתמא, כדי שלא יחטא, ונזדעזע השטן, ולבסוף רפאוהו מן השמים, והסכים לאחר שהובטח לו שלא יבוא עוד לידי ניסיון.

 

וזה כטפה מן הים מחסידותם וגדולתם ופרישותם,

 

השחיר את שיניו בתענית על שגגת דיבור שלא כהוגן

 

וראה עוד כמה היו חרדים מכל חטא קל ומענים מסגפים עצמם אפילו על דבור שיצא מפיהם, כי הא דר' יהושע שאמר: "בושני מדרכיכם בית שמאי", והתענה לכפר על זה עד שהושחרו שיניו מהתענית (חגיגה כ"ד).

 

סיגפו עצמם בתעניות עד אין מספר על כל עבירה קלה

וכן רב הונא (מועד קטן כ"ה), התהפכה לו רצועה של תפילין, והתענה על זה ארבעים תעניות. וכן רב חסדא על דבור קל שלא כל כך בכבוד רבו, התענה ארבעים תעניות. וכן רב הונא שישב ארבעים תעניות משום שחשד לרב חסדא (בבא מציעא ל"ג).

 

וכן רבי אלעזר בן עזריה שיצאה פרת שכנתו עם משא בשבת ולא מחה בה, ואף על פי שלדעתו מותר משוי כיוצא בזה, אלא שלדעת חכמים אסור, הושחרו שיניו מהתעניו. וכן ריש לקיש צם שלש מאות תעניות כדי לראות את חסדא. ור' זירא צם מאה תעניות שישתכח ממנו מה שלמד בבבל, כדי שלא יתבלבל מתלמוד ארץ ישראל, וכן עוד מאה תעניות שלא ימות רבי אלעזר בימיו ויפלו עליו צרכי צבור, וכן עוד מאה תעניות שלא ישלוט בו אש גיהנום. כל שלושים יום היה בודק עצמו, דהינו שהסיק התנור וישב בתוכו ולא שלטה בו האש (בבא מציעא פרק ה'). וכן עיין עוד שם מרבותינו שצמו על משגה קל. וכן עוד שם בירושלמי שצמו תשע מאות תעניות.

 

 

 

 

אמונת חכמים

אמונת חכמים

ובהיות שכל יסוד האמונה נחלה לנו מאבותינו, עלינו להשכיל ולהבין ולהאמין:

א. שאין לטעות חלילה בשום דבר מדבריהם, כי השגחה עליונה עליהם וכמו שכתב החזון אי"ש: השגחתו יתברך הוא בכל דור על היחידים ששתלן בכל דור להורות חוקיו ומשפטיו לישראל, וכשהן מעמיקין בהלכה, הן בשעה זו כמלאכים ורוח מרום שורה עליהן, ועל פיהן נקבעו הלכות באישות החמורה ובשבת ובשאר הלכות החמורות, כלומר: רוח הקודש שורה על חכמי ישראל וכל דבריהם מוסכמים מהשמים (הובא בספר ארחות אי"ש).

 

ב. שכל דבריהם יוצאים מלבם הטהור ללא שום שוחד, הן שוחד ממון או שוחד תאוה, ושם נגיעה בעולם לא נגעה ללבם הזך, וחלילה לנו לטעות ולחשוד בקדושי עליון רבותינו ז"ל, וכמו שכתב החזון אי"ש וזה לשונו:

 

יש עוד רעה חולה אשר היצר יילפת בה להניא אמונת חכמים מלב בני האדם, והוא משקל המרמה של הנגיעה: חובת התלמיד להאמין כי אין נגיעה בעולם בעל כח להטות לב חכם לעוות משפט, כי מגמת החכם לזכות נפשו; ולהתגאל באיזה אשמה, יכאב לנפשו יותר מכל מכה ופצע, ואיך יתכן כי בשביל בצע כסף או לעגי חנף, יחבל נפשו לעות משפט?! נוסף לזה כי תכונת האמת היא אצל חכם תכונת נפשו ושורש מציאותה, וכל אבק שקר ממנו והלאה, וכן היא אמונת המון ישרים המתאבקים בעפר רגלי חכמים.

 

אך היצר חתר חתירה תחת כסא הנאמן, לצודד נפשות הנוטות להתחכמות, ומביא להם למוד שלם מן הגמרא כי הנגיעה היא בעלת כח מכריע לקטנים ולגדולים יחד. לפניה יכרעו גם הנבונים ביותר, גם חסידים ואנשי מעשה, ואין זה גנאי לחכמים אחרי שכן הוחק בטבע אנושי, ואינם יודעים כי לפי ההנחה הזאת מתייתם כל הדור, ואין שופט בארץ, ונתבטלה סנהדריה של הארץ. כי אף אם יסכים האדם על גדלות חכמו של החכם, לא יחייב את נפשו לשמוע אליו, אחרי שימצא לתלות את הוראתו באיזה נגיעה, וזה לא יבצר מכל מי שאינו שבע רצון מהוראת החכם, ועל ידי זה קם דור ששופט את שופטיו, וכל איש הישר בעיניו יעשה.

ובכל מקרה רב הערך מתלחשים המחכמים על נגיעה פלונית שהטתה לב החכם, ולפעמים המובהק שבדור, בעמדתו הבלתי נכונה, וכל אוירה של העיר, ולפעמים אוירה של כל הארץ, מתמלאה שוט לשון, קטטות ומריבות, וללא אמונה בחכמים גברו בארץ עכ"ל

 

רצונו לומר שאחד מהטעיות היצר – לתן בלב האדם חשד על חכמי ישראל שהנגיעה של ממון או של כבוד היא המטה את לבבם, וכל מעשיהם נובעים מנגיעות ח"ו, ואין אמת בלבבם, ובזה עוקר האדם עצמו מכל האמונה, ה' יצילנו, משום שכל יסוד  האמונה בא לנו ע"י חכמי ישראל, להיותנו מאמינים שכל דבריהם אמת ללא נגיעה ושוחד של תאוה וכדומה, ורוח הקודש שורה עליהם, וכל תורתם תורה מן השמים היא.

 

ועוד שם: עד כמה נזהרו רז"ל וחשדו בעצמם שמא יש בהם שום נגיעה. כמבואר בכתובות (ק"ה ע"ב) על ר' ישמעאל בר אלישע שהביא לו אדם ראשית הגז ולא רצה לדונו משום שוחד. וכן ר' ישמעאל בר' יוסי שהיה אריסו רגיל להביא לו פירות ביום שישי, ופעם הקדים ליום חמישי ולא רצה לדונו בדין תורה שהיה לו משום נגיעה שקבל ממנו טובה. וכן שמואל שרצה לעבור הנהר ונתן לו אותו אדם יד לעזור לו, ולא רצה לדונו משום שמא יש בלבו הטיה כל שהיא לטובתו. וכן אמימר שפרח משהו על ראשו, ואותו אדם הסירו מעליו, ולא רצה לדונו אפילו בשביל הטובה מועטת כזו. וכן מר עוקבא, שהיה רוק בדרך, ואותו אדם כסהו לכבודו, ולא רצה לדונו.

 

וכן בגמרא סנהדרין (י"ח ע"ב): אין מושיבין מלך בבית דין כשרוצין לעבר את השנה ויושבין לדון האם לעבר או לא, משום שיש לו נגיעה בזה שמשלם לחילותיו שכרם פעם בשנה, ועדיף לו שכל השנים יהיו מעוברות. וכן אין מושיבין כהן גדול בבית דין לעבר את השנה, כי יש לו נגיעה שהשנה לא תהא מעוברת כדי שתשרי עדיין יהיה קיץ, ובטבלו טבילות יום הכפורים לא יהיה לו קר כל כך. וכתב החזון אי"ש שמלך דאמרינן – אפילו חסיד שבחסידים, וכהן גדול – אפילו כשמעון הצדיק, הרי לך עד כמה נזהרו רבותינו ז"ל בכל דבריהם ומעשיהם לבל יתערב זר ונוגע במוחם הטהור.

 

אם כן, בבואנו לשמוע מהו האמת ומהו השקר והזיוף – למי נלך?  להפוקרים והמינים שכולם מלאי נגיעות ותאוות, ורק השקר והשוחד הוא שקובע אצלם את הדעה?! חלילה! אין לנו לילך ולשמעו אלא מפי רבותינו, שרק האמת היא שאיפתם, וכל שקר מאוס להם, ורחקו מעליהם כל תאוה ורצון עצמי ונתקדשו בפרישות נוראה, כך שודאי שיקול דעתם מכריע והוא האמת.

 

 

 
הנך נמצא ב: דף הבית hidden אמונת חכמים

התפילין שלי

תפילין

התפילין שלי

טובה אמיתית ליקירי משפחתכם

עילוי נשמה מכבדים בחיים ולאחר החיים

בשמחת כלולותיכם

חתן וכלה

מתפללים להצלחתכם

בשמחת הבר מצווה

בר מצווה

מתפללים להצלחת צאצאיכם

  • Login
    מלל מעל טופס הרישום
    מלל מתחת טופס הרישום
  • יצירת חשבון
    *
    *
    *
    *
    *
    Fields marked with an asterisk (*) are required.