• Personal-prayer
Hebrew (Israel)English (United Kingdom)
הרשם לאתר וזכה בתפילה וברכה על ציון הרשב"י הקדוש. שנה טובה ומתוקה
 

רבותינו זכו מרוב קדושתם שטבע הבריאה נשתנה עבורם

והיו דבריהם נשמעים בשמים, וכל הבריאה כולה הייתה משועבדת להם, כמו שאמרו: 'צדיק גוזר והקב"ה מקיים', כמובא בחולין (צ"ז) מר' פינחס בן יאיר שנחלק לו הנהר כדי שיעבור בו. וכן מרבי שמעון בר יוחאי שאמר: "בקעה בקעה התמלאי דינרי זהב", ונתמלאה. וכן רשב"י ורבי אלעזר בנו כשיצאו מהמערה. כל מקום שהיו נותנים עיניהם בו הי נשרף (מגלה י"ז). וכן רבי יהודה כשהיתה עצירת גשמים, היה מסיר נעליו לצער, ותכף היה יורד גשם (תענית כ"ד). וכן רבא בקש רחמים שירד גשם בתמוז וירד (שם.). וכן רב דניאל בר קטינא איך שהיה מבקש מטר היה יורד (שם צ"ט). וכן (שם) מנקדימון בן גוריון, שעמדה לו חמה ולא שקעה, כי נתחייב לשלם לגוי עבור המים שלוה, ואם היה עובר אותו יום היה צריך לשלם לו, ונשתהתה החמה להראות לגוי שעדיין יום.

 

קטנים שבהם החיו מתים

וכן כוחם גדול היה עד כדי להחיות מתים, וכמו שאמר אנטונינוס לרבי: "ידעתי שקטן שבכם יכול להחיות מתים". ושם, ר' חנינא בר חמא החיה למת (עבודה זרה י'). וכן רבה החיה את ר' זירא שמת (מגלה צ"ז). וכן ר' יוחנן החיה לרב כהנא (בבקא קמא קי"ז). וכן ר"ח בן חכינאי החיה את אשתו (כתובות ס"ב ע"ב).

 

 

אש הקיפה אותם בעת לימודם

ועוד מגדולתם: רבי אלעזר בן ערך כשהיה דורש במעשה מרכבה, היתה אש יורדת מן המשים וסבבה כל אילנות שבשדה (חגיגה י"ד). עוד שם: כשדרש רבי יהושע במעשה מרכבה, תקופת תמוז היתה, נתקשרו שמים בעבים ונראתה הקשת, ובאו מלאכי השרת לשמוע. וכן כל שבת כלה בחודש ניסן ותשרי שהיו דורשין והיו באים הרבה לשמוע, היה יורד אש מן השמים (תוס' ברכות י"ז). וכן כשעסקו בתורה ר"א ור"י בבית אבויה, ירדה אש והקיפתם (חגיגה ט"ו). וכן יונתן בן עוזיאל, כשעסק בתורה, כל עוף שהיה פורח מעליו היה נשרף (סוכה כ"ח).

 

הקפדתם היתה מסוכנת מאוד

ומעצם קדושתם כל הקפדה שלהם היתה עושה רושם, וכמו שאמרו: "כל מקום שנתנו חכמים עיניהם להקפיד, או מיתה או עוני" (מועד קטן י"ז). וכן אותה אשה שפגעה בכבוד שמואל, מתה (נדרים נ'). וכן אותו טבח שפגע ברב, נשמט עצם מהפרה והרגו (יוא פ"ז). וכן בהרבה מקומות נתנו עיניהם בו ועשאוהו גל של עצמות. וכן מעה באדם שפגע בכבודו של ר' ישמעאל בן ר' יוסי ונצטרע, וטבעו שני בניו, ומאנו שתי כלותיו (יבמות ק"ה).

ומובא בסנהדרין (ס"ח): רבא ברא אדם על ידי ספר יצירה, וכן ר"ח ור"א היו בוראים כל ערב שבת עגלה, ואוכלים אותה בשבת. ועין שם שגם המהר"ל ברא גולם בפראג, ועוד מגדולי הדורות שיצרו גולם, עיין שם בספר חיי עולם

.

 

היו רגילים בבת קול מן השמים ולגילוי אליהו

וזכו שהיו משתמשים בבת קול, שהיתה יוצאת מן השמים ומכרזת להם דברים, עין שם הרבה מקורות בתלמוד. וזכו והיו רגילים מאוד בגילוי אליהו, עין שם הרבה מהתלמוד אין מספר, וכן עוד הרבה דורות אחר הלמוד זכו גדולי ישראל לגילו אליהו, עיין שם, כמו האר"י ז"ל, וכמו שכתב מהרח"ו בהקדמה ל"עץ חיים", וכן צפו ברוח  הקודש הרבה, עין שם הרבה מקורות לזה בתלמוד, וכן בכל דור ודור לא פחות עלמא מל"ו צדיקים שמקבלים פני שכינה בכל יום (סוכה מ"ה).

 

ועוד אלקט כאן מעט מגודל נוראותם ומעשי מופתיהם.

 

רואה בלי עיניים

מעשה ברב ששת שהיה סגי-נהור. פעם אחת הלכו כל העולם לקראת המלך שבא לשם, עמד רב ששת והלך עמהם. מצאו מין אחד, אמר לו: "הכדים השלמים הולכים לנהר לשאוב מים, אבל הכדים השבורים להיכן הם הולכים?! מאחר שסומא אתה, ולא תראה את המלך, למה אתה הולך?" אמר לו רב ששת: "בוא וראה שאני יודע יותר ממך". עברה כת ראשונה של המלכות, והיה רעש. אמר לו זה המין: "עתה עבר ה מלך". אמר לו רב ששת: "אינו אמת". עברה כת שניה ,וגם כן היה רעש. אמר לו: "כעת עבר המלך". אמר לו: "גם עתה עדין לא עבר". עברה כת שלישית, והי בשקט בלי רעש והמיה. אמר לו המין: "עתה בא המלך". אמר לו רב ששת: "כעת אמת הוא". אמר לו המין: "מנין אתה יודע?" אמר לו: "כי המלכות שבארץ היא כעין המלכות שבשמים, וכתוב (מ"א יט): 'ואחר הרוח רעש, לא ברעש ה'; ואחר הרעש אש, לא באש ה'; ואחר האש קול דממה דקה'" (ברכות נח).

 

צדיק גוזר והקב"ה מקיים

פעם אחת נפלה מרגלית אחת מן מלך ישמעאל לארץ, ובלעה עכבר אחד. בא אצל רבי פינחס בן יאיר. אמר לו רבי פינחס בן יאיר: "וכי חובר חבר אני, שאתה באת אלי?! אמר לו מהלך: "לא חובר ומנחש אתה, רק באתי אליך בעבור שמך הטוב שהולך למרחוק, שאתה צדיק גמור, ואתה גוזר והקדוש-ברוך-הוא מקיים על ידך". גם רבי פינחס בן יאיר על העכברים שיבואו אצלו. ראה עכבר אחד שהיה לו כמין חטוטרת בגבו מחמת המרגלית שבלע, ובולט לחוץ דרך גבו. אמר רבי פינחס בן יאיר: "בעכבר הזה נמצאת המרגלית!" וגזר עליו ופלט המרגלית לחוץ (ירושלמי דמאי).

 

הנהר נחלק לשנים מלפני מי שלא פגע באדם מעולם

רבי פינחס בן יאיר [חמיו של רשבי] הלך לבית המדרש והיה בדרכו נהר שנקרא גני. והיה הנהר הזה מתגבר מאוד, עד שהיה בלתי אפשר לילך דרך שם. אמר רבי פינחס בן יאיר לנהר הזה: "גני, גני! וכי אתה מונע אותי מללכת לבית המדרש?! ונקרע הנהר מלפניו, ועבר ביבשה. אמרו לו תלמידיו: "יכולים גם אנחנו לעבור בו?" אמר להם: "מי שיודע בנפשו שלא בזה לשום אדם מישראל מימיו, יעבור הנהר ולא יגיע לו שום נזק חלילה" (ירושלמי דמאי).

 

בזכותו לא יפול הבית

מעשה שהיתה בנהרדעא חומה ישנה ורעועה, שרב ושמואל לא היו עוברים תחת החומה הזו, ואף-על-פי שהיתה עומדת שם שלש עשרה שנה ואינה ראויה ליפול אחר שכבר עמדה כל השנים האלו, אבל לפי שהיתה רעועה לא רצו לעבור תחתיה, אלא היו מקיפים סביבות אותה החומה. יום אחד נקלע רב אדא בר אהבה לנהרדעא. אמר שמואל לרב: "נסובב אותה החומה ולא נלך תחתיה". אמר לו רב: "אין אנחנו צריכים לזה כעת, לפי שיש איתנו גם רב אדא בר אהבה, שיש לו זכות אבות הרבה, ואין אנו צריכים לחשוש מזה" (תענית כ.).

 

מעשה ברב הונא, שהיה לו יין בבית ישן ורצה לפנות היין משם, אבל היה ירא לילך לבית שמא יפול הבית עליו. מה עשה? לקח ומשך עמו את רב אדא בר אהבה, ונכנסו לבית, ופלפל עמו בתוך הבית באיזה לימוד, ושהה שם באריכות הפלפול שפלפלו ביניהם עד שפינו היין משם, ואחר כך יצאו מהבית. ותכף כשיצאו נפל הבית. הקפיד רב אדא בר אהבה על רב הונא, כי ראה שמשכו לבית לסמוך עליו שבזכותו לא יפול הבית כל זמן שהוא שם, ולכן האריך עימו בפלפול (תענית כ).

 

גדולים צדיקים במיתתם

מעשה ברבי מני בן רבי יונה הנזכר, שהיו מצערים אותו אנשי בית הנשיא. הלך ונשתטח על קבר אביו. אמר לו: "אבי, אבי, אנשים אלו מצערים אותי". יום אחד הלכו אלו האנשים על המערה של רבינו יונה. נדבקו רגלי סוסיהם בקרקע שעל גבי המערה, ולא היו יכולים לזוז ממקומם, שלא הניחם ללכת עד שיקבלו עליהם שלא לצער עוד לרבי מני בנו.

 

רצון יראיו יעשה

רבי מני היה רגיל ומצוי אצל רבי יצחק בן אלישיב. אמר לו: "עשירים של בית חותני מצערים אותי". אמר לו: "יהיו עניים!" וכן היה להם. אמר לו: "הם דוחקים אותי כדי שאתן להם פרנסה, לפי שהם עניים". אמר לו: "יהיו עשירים!" וכן היה שנתעשרו. אמר לו רבי מני: "אין אשתי מקובלת עלי, ואין דעתי מיושבת ממנה, לפי שאינה יפה". אמר לו: "מה שמה?" אמר לו: "חנה!" אמר לו רבי יצחק: "תתיפה חנה!" ונתיפתה. אמר לו: "עכשיו היא מתגדלת עלי מתוך גבהות יפיה". אמר לו רבי יצחק: "אם כן, תחזור חנה ותהיה שחורה כפי שהיתה". וכן היה (תענית כג).

 

פיזר לצדקה את כסף הנדוניא שהכין לביתו וזכה לנס גלוי

אלעזר איש ברתותא, כשהיו רואים אותו גבאי צדקה, היו מתחבאים מפניו, לפי שכל מה שהיה אצלו בעת ההיא הי נותן להם. יום אחד עלה לשוק לקנות ולהכין נדוניא עבור ביתו. ראו אותו גבאי צדקה, והיו מתחבאים מלפניו. רץ אחריהם ואמר להם: "הנני משביעכם שתאמרו לי במה אתם עוסקים". אמרו לו: "ביתום ויתומה לזווגם יחד". אמר להם: "הריני נשבע שהם קודמים לביתי". לקח כל מה שהיה בידו ונתן להם, ונשאר אצלו זו אחד. קנה בעדו חיטים, ונתן אותם באוצר של חיטים. באה אשתו, אמרה לביתו: "מה הביא אביך?" אמרה לה: "כל מה שהביא השליך לאוצר של תבואה". הלכה לפתוח את דלת האוצר, ראה שהאוצר מלא חיטים, עד שהחיטים דוחקות ויוצאות לחוץ דרך נקבי הדלת, ולא היתה יכולה לפתוח הדלת. הלכה ביתו לבית המדרש ואמרה לו: "בוא וראה מה עשה לך הקב"ה!" אמר לה: "הריני נשבע שהם הקדש עלייך, ואין לך בהם אלא כאחד מעניי ישראל" (תענית כג.).

 

כבן המתחטא לפני אביו

מעשה ברבי חנינא בן דוסא, שהיה הולך בדרך והחל לרדת גשם. אמר לפניו: "רבונו של עולם! כל העולם כולו בנחת, וחנינא בצער?" פסק הגשם. כשבא לביתו, אמר לפניו: "רבונו של עולם! כל העולם כולו בצער, לפי שהם מבקשים מים לשדותיהן, וחנינא בנחת?! לפי שאני יושב ואיני צריך לגשמים, לפי שאין לי שדות?" וירד הגשם.

אמר רב יוסף: "מה הועילה התפילה של הכהן הגדול, שהיה מתפלל: 'אל תכנס תפילת עוברי דרכים לפניך'? כי כאן הקב"ה שמע תפילת רבי חנינא ופסק המטר".

 

הצדיק צינור השפע לאחרים,

ואילו לעצמו שכרו רק בעולם הבא

אמר רב: "בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: 'כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת'. כי היה עני חסר לחם, לכן היה אוכל רק חרובים" (תענית כג).

 

זכו לנס גלוי כדי שלא יתביישו

מעשה באשתו של רבי חנינא בן דוסא, שהיתה רגילה להסיק התנור בכל ערב שבת, והיתה נותנת בו איזה דבר שהוא מעלה עשן הרבה, כדי שהשכנים יהיו סבורים שגם היא אופה בתנור. וזה עשתה מחמת בושה, שלא היה לה מה לאפות בתנור. היתה לה שכנה רעה, אמרה: יודעת אני שאין לה כלום מה לאפות ולבשל לכן אלך ואראה מה זה העשן שעולה כקיטור הכבשן. הלכה ודפקה על הדלת, ונתביישה ממנה והלכה לחדר אחר. נעשה לה נס, שמצאה השכנה הזאת את התנור שהוא מלא לחם, וגם ערבה מלאה עיסה.

 

אמרה לה השכנה: "לכי מהר והביא מרדה, והוציאי את הלחם מן התנור, שלא ישרף הלחם אם ישאר מונח עוד בתנור". אמרה לה אשת רבי חנינא בן דוסא: "גם אני הלכתי לחדר הזה כדי לקחת מרדה משם להוציא הפת מן התנור". ובאמת כן היה, שהלכה לחדר ההוא בכונה לקחת את המרדה, והגם שהיתה יודעת שאין בתנור מאומה, אמנם לפי שהיא היתה רגילה שיעשו לה ניסים לכן הלכה לחדר הזה.

 

אמרה אשתו של רבי חנינא בן דוסא לבעלה: "עד אימתי נסבול כל כך עול הפרנסה?" אמר לה: "מה אעשה?" אמרה לו: "בקש רחמים, שיתנו לך מן השמים מהטוב שעתיד לצדיקים להיות לעולם הבא". ביקש רחמים ויצאה כמין יד מן השמים, ונתנה לו רגל אחת משולחן של זהב. ראתה אשתו בחלומה, שעתידין הצדיקים לאכול על שולחן זהב שיש לו שלוש רגלים, והוא יאכל על שולחן של זהב שיש לו רק שתי רגלים. אמר הוא אליה: "וכי נוח לך שכל הצדיקים יאכלו על שולחן זהב של שלש רגלים, ואנחנו נאכל על שולחן שחסר רגל אחת?!" אמרה לו: "בקש רחמים שיקחו זאת בחזרה". למדנו: גדול נס האחרון יותר מן הראשון, כי קבלה בידינו, כי מן השמים נותנים לאיש אבל אין לוקחים ממנו בחזרה.

 

מי שאמר לשמן וידלק, יאמר לחומץ וידלק

פעם אחת בערב שבת לפנות ערב ראה את ביתו יושבת והיא עצבה. אמר לה: "למה את יושבת עצבה?" אמרה לו: "לפי שרציתי לתן בכלי של נר שמן ולסוף נתתי בו חומץ ואינו יכול לדלוק". אמר רבי חנינא בן דוסא: "מי שאמר לשמן וידלק, יאמר לחומץ וידלק". והיה דולק כל היום כולו עד שהביאו ממנו אור להבדלה.

 

שינוי טבע – להעיד על צדקת הצדיק

מעשה ברבי חנינא בן דוסא, שהיו לו עיזים. באו ואמרו לו, שהן מפסידות את התבואה בשדות. אמר להם: "אם הן מפסידות בשדות, יאכלו אותן דובים וזאבים שבשדות; ואם לאו, אזי כל עז ועז תביא לעת ערב דוב על קרניה". וכן היה, שבערב הביאה כל אחת ואחת דוב על קרניה (תענית כג).

 

ואת שועתם ישמע ויושיעם

מעשה בשכנתו של רבי חנינא בן דוסא, שהיתה בונה בית, ולא היו הקורות מגיעות מכותל אל כותל. באה לפניו ואמרה לו: "בניתי בית, ואין הקורות מגיעות מכותל אל כותל". אמר לה: "מה שמך" אמרה לו: "איכו, יאריכו הקורות שלך!" והאריכו הקורות עד שיצאו אמה לכאן ואמה לכאן. ויש אומרים שהקורות בעצמן לא נתארכו, רק היו לה קורות קטנות עוד, ורבי חנינה בתפילתו עשה שהקורות הקטנות האלו נדבקו לקורות של הבית, ונתארכו כאילו היו מתחילה קורה אחת. ורבי פלימו אמר, שראה הבית הזה, והיו קורותיו יוצאות אמה לכאן ואמה לכאן, ואמרו לו שהבית הזה הוא שקירה רבי חנינא בן דוסא בתפילתו.

 

 

ואת הנפש אשר עשו  האמת מנצחת

מעשה באונקלוס בן קלונימוס, שגייר את עצמו. שלח הקיסר גדוד של רומאים אחריו. כשבאו אצלו, משכם בפסוקים והראה להם שאין בעולם רק ה' אחד. הלכו גם המה וגיירו את עצמם. אחר כך שלח הקיסור גדוד אחר אחריו, ואמר להם: "לא תאמרו לאנוקלוס שום דבר". כשאחזו והביאו אותו והלכו בדרך, אמר להם אונקלוס: "אומר לכם איזה דבר. נראה כי מדרך העולם הוא, ששר קטן מוליך ומביא את האבוקה לפני השר הגדול ממנו; וכן השר הגדול מוליך ומביא את האבוקה לפני השר שהוא עוד יותר גדול ממנו, עד שהשר הגדול שבהם הוא מוליך את האבוקה לפני המלך עצמו". שאל להם: "האם המלך בעצמו מוליך האבוקה לפני איש?" אמרו לו: "לא!" אמר להם אונקלוס: "אבל הקדוש ברוך הוא, שהוא מלך על כל העולם, הוא מוליך הנר לפני ישראל, כמו שכתוב: "וה' הלך לפניהם יומם'" וכו'. הלך וגייר גם זה גדוד אחר תחתיו, ואמר להם: "לא תדברו ותספרו עימו מאומה". כשאחזו אותו והלכו עימו, ראה מזוזה מונחת על הפתח. הניח ידו עליה ושמח. אמרו לו: "למה אתה שמח?" אמר להם: "מנהגו של עולם – מלך יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, אבל הקב"ה אינו כן, כי עבדיו יושבים מבפנים והוא משמרם מבחוץ, כמו שכתוב: 'ה' ישמר-צאתך ובואך'". ונתגייר גם זה הגדוד. ויותר לא שלח הקיסר אחריו (עבודה זרה יא).

 

כשהצדיק מצטער – מבטל גזרות

רבן יוחנן בן זכאי כשהיה רוצה שירדו גשמים אומר לספר המגלחו תמיד, שיעמוד לפני ההיכל ויאמר: 'בשביל שרבי רוצה לספר ואין בכוחו להתענות' והיו גשמים יורדים מיד.

רבי אדא כשהיה רוצה שירד מטר היה שולף נעלו והגשמים יורדים. ואילו היה שולף גם השניה היה העולם מוצף מרוב הגשמים (ירושלמי תענית).

 

כשנפטר הצדיק, מתמעט השפע וכל הבריאה בצער

כשנפטר רבי אבהו, הורידו עמודים של קיסרי דמעות. כשנפטר רבי יוסי, שפעו מרזבים של ציפורי דם. כשנפטר רבי יעקב בר אחא, נראו הכוכבים ביום, שנשתנה העולם בשביל צער. כשנפטר רב אסי, נעקרו כל אילנות של ארזים. וכן כשנפטר רבי שמואל בר רבי יצחק נערו כל האילנות. כשנפטר רבי חייא, ירדו אבנים של אש מן השמים. כשנפטר רבי מנחם בר סימאי, נחלקו ונמעכה צורת הפרצוף של צלמים וצורת המטבעות כאילו הוחלקו על ידי הכלי העגול שבו טחים ומחליקים טיט של הכותל.

 

כשנפטר רבי תנחום בנו של רבי חיא איש כפר עכו, נקצצו כל הצורות שעושים על שם המלך שמת. כשנפטר רבי יצחק בן אלישיב, נעשו גנבים בנהרדעא, וחפרו שבעים מחתרות כדי לגנוב, כי בזכותו לא היו באים גנבים. כשנפטר רב המנונא, ירדו אבנים של ברד מן השמים. כשנפטרו רבה ורב יוסף, קרבו זה לזה חומות פרת שהגשר בנוי עליהן. כשנפטרו אביי ורבא, קרבו זה לזה חומות של החידקל. כשנפטר רב משרשיא, גדלו על האילנות קוצים. וכל אלה היה להראות שינוי שבא לעולם (מועד קטן כה.).

 

כח הצדיק להכרית המזיקים

רב אחא בר יעקב שלח את בנו רב יעקב לפני אביי לללמוד שם. כששב אחר כך לביתו, ראה אותו אביו שאינו חריף בלימודו כל כך. אמר לו: "אני טוב יותר ממך, לכן שב אתה כאן, ואני אלך לשם ללמוד". היה שם בית מדרש אחד, שהיה רחוק מן היישוב, והיה שם מזיק אחד שכשהיו נכנסים לשם שני אנשים אפילו ביום היה מזיק להם. כששמע אביי שרב אחא בא אצלו, אמר להם: "אל יניח שום איש לרב אחא ללון אצלו. וכשיראה שאין לו מקום אכסניא, בעל כרחו ילך וילין בבית המדרש, ומתוך חסידותו יעשו לו נס ויהרוג את המזיק".

נכנס רב אחא לבית המדרש הזה ולן שם, ונדמה לו המזיק כנחש שיש לו שבעה ראשים. והיה רב אחא מתפלל על המזיק, ועל כל כריעה וכריעה שכרע רב אחא נפל מן המזיק ראש אחד. למחרת בבקר אמר להם רב אחא: "אם לא שהקדוש ברוך הוא עשה לי נס זה, הייתם מסכנים אותי" (קידושין כ'ט)

[אמונת ישראל]

 
הנך נמצא ב: דף הבית hidden-maamarim-daf-baait רבותינו זכו מרוב קדושתם שטבע הבריאה נשתנה עבורם

התפילין שלי

תפילין

התפילין שלי

טובה אמיתית ליקירי משפחתכם

עילוי נשמה מכבדים בחיים ולאחר החיים

בשמחת כלולותיכם

חתן וכלה

מתפללים להצלחתכם

בשמחת הבר מצווה

בר מצווה

מתפללים להצלחת צאצאיכם

  • Login
    מלל מעל טופס הרישום
    מלל מתחת טופס הרישום
  • יצירת חשבון
    *
    *
    *
    *
    *
    Fields marked with an asterisk (*) are required.